אני אחת שמחפשת עבודה

אני יודעת שאני בכיתי המון בימים האחרונים,ולא סתם בכי אלא בכי אמיתי שיצא

באמת אחרי המון כאבים.אבל בעזרתכם ובעזרת וחומות של תקווה הצלחתם לעודד

אותי ונתתם לי עוד כוח להמשיך ולא לוותר,אז אני באמת אומרת,המון תודה.ושלא

תבינו לא נכון,אני לא מתחרטת על זה שבכיתי.בכלל לא.זה מה שאני הרגשתי וזה מה

שרציתי להוציא באותו רגע.אני לא מרגישה צורך להגיד על זה סליחה.חוץ מזה,יכול

להיות שכן ויכול להיות שלא שאני עוד אבכה המון בגלל העבודה והיחס.אבל מה שכן

ונכון לעכשיו זה שעכשיו מתחיל להיות קצת יותר טוב,ההרגשה מתחילה להיות אחרת.

הבוסים עדיין נחמדים ובאמת אני מקווה שהם ימשיכו ככה,ולא ישנו את עורם.כי הם 

נראים לי אחלה וכנ"ל שאר העובדים.לאט לאט מתחיל להיות יותר טוב.אז בעצם אתם

צדקתם,כל התחלה היא קשה,וזה לא שלא ידעתי אבל פשוט עכשיו יצא לי להרגיש

איך זה בשטח.לגבי  לימודים,כמובן שאני עוד ארצה להשלים בגרויות,על זה אני לא

אוותר,כי אני רוצה להתקדם בחיים.אבל לפחות ממה שזה נראה כרגע אני לא אלך,

לא אחרי שהתקבלתי כך שאני אדחה את זה כנראה לשנה הבאה.לתגובות בפוסטים

הקודמים וכל השאר,כמו שאמרתי,אני אענה כבר מחר,כי רק מחר זה סוף השבוע

ויהיה לי זמן להכול.