אני אחת שמחפשת עבודה

שיש בעבודה בוס או סתם מישהו שנראה לי בעיניים מה לעשות,לא בשליטה,לא

רע בכלל,אז את מחייכת ומראה שאצלך הכל פיקס.שהוא שואל אם הכל בסדר או

אומר לך לעשות דברים,את מפגינה יכולת שליטה מלאה וביטחון,מתנהגת כמו שתמיד

את מתנהגת,לא שונה מידי,אבל בלב את אומרת לעצמך חבל שכל החתיכים או שהם

מבוגרים מידי או שהם תפוסים.והעניין הוא שזה לא מתוך חלילה מה שבדר"כ נהוג

לחשוב,או משהו אחר שגם זה לא,זה פשוט נראה לי שאם כל הדיבורים שיש לגבי כל

עניין האהבה,חבר,וכל הכלול שלאחרים יש ולי לא,גורם לי מצד אחד לרצות ולחשק

גדול,למרות שאני משאירה את הכל פתוח ולא רודפת,אבל מצד שני פתאום מסביב

כולם מתחילים להראות יפים וחמודים שמקודם הם אפילו לא היו בקו המחשבה או

כתור סתם הדחקה.ולרגע זה,זה מתחיל להציק לי למה אני לבד עדיין,אם זה בכלל

בסדר בגילי,אם אני נורמלית.שלאחרים בגיל שלי כבר אוטוטו נשואים ומתכננים עתיד

מזהיר ואני אפילו עוד לא התחלתי אותו.