אני אחת שמחפשת עבודה

אם חשבתי שאני יודעת מה זה התרגשות,היום אני בטוחה שטעיתי.ההתרגשות

שהייתה לי עכשיו היא לא אותה ההתרגשות שאני חווה על בסיס יום-יומי.היא שונה.

יותר קיצונית בהגדרה שלה.אם ההגדרה להתרגשות זה שמחה,אושר,פרפרים,ציפייה

למשהו טוב שיקרה,לחץ וחוסר סבלנות חולפת,אז מה שאני הרגשתי היה כפול ומכופל.

פי שתיים לחץ פנימי של חוסר סבלנות,פי שתיים הזעה מטורפת בידיים,פי כמה וכמה

מחשבות שרצו בלי הרף,ונוסף לזה,הייתה לי הבחילה הכי נוראית שהרגשתי בימים

האחרונים.והכל כולל הכל מרגיש זוועה!.זה קשור לכמה הריאליטי משפיע עליי מבחינה

של תופעות לוואי.לעניין שאני לוקחת הכל שונה אולי מאחרים.אולי באמת אני (קצת)

מגזימה,אבל מה שמעניין אותי פה זה למה? למה אני לוקחת את זה כמו שאני לוקחת?

התשובה היא תשובה פשוטה כי ככל שאני צפיתי יותר כך התמכרתי יותר וכך גם יותר

רציתי לחוות מקרוב את מה שהם עוברים,וככל שרציתי לחוות איתם את הדברים אני

התחלתי להרגיש בשבילם את מה שהם מרגישים.כלומר התחברתי אליהם באופן מאוד

גדול.מן הסתם שאתם יודעים מי ייקח (רמז:אלירז!) אני אפסיק עם כל החיבור ואתחיל

לחיות את החיים שלי כתיקונם ואחזור לעצמי לאט לאט.ושוב,אני יודעת ומודעת לכך

שיש כמה מכם שלא רואים ולא ממש יודעים על מה אני מדברת,אבל הרגשתי צורך

בכל זאת לכתוב את הפוסט הזה מתוך רצון עז לשתף אתכם בחוויה ובתהיה שלי לכל

העניין,ובכלל להסביר לכם וגם לי מה קורה ואולי כך אני אגיע להבנה יותר טובה.