אני אחת שמחפשת עבודה

זה לא שאני לא אוהבת עימותים,אני לא מפחדת מהם,אני פשוט מעדיפה שלא להיכנס אליהם מלכתחילה.

זה לא שאני מוותרת ולא אומרת את מה שיש לי להגיד,אני תמיד אגיד את מה שיש לי להגיד.-פשוט בדדרכים אחרות,חכמות.אני פשוט יודעת שאם אני רק כועסת ומתרגזת אז אף פעם אני לא ארגיש עם עצמי טוב,בייחוד שאלה שאני מתרגזת עליהם לא יתנו לי להרגיש טוב..אני יודעת שאני נותנת לאנשים לדרוך עליי,אני יודעת שאני נותנת להם לרמוס אותי,אני יודעת שזה לא בסדר ואני צריכה לתקן את זה,ולתקן את זה דחוף,אני פשוט לא רוצה לחזור להיות כזאת שכשאני כועסת אבל כועסת באמת אני שוברת דברים,טורקת דלתות,אומרת דברים שאחר כך אני מתחרטת עליהם ונעשית נוראית.אני כועסת ומוציאה את כל הכאב שלי ואני פשוט לא אני.אני לא כועסת "רגיל",אני כועסת מכל כך הרבה שאני אוגרת מבפנים שאני מעדיפה לא להוציא את זה אלא לנסות להרגיע את עצמי כי אני יודעת שזה לא מה שאני רוצה להיות.אני שונאת שאני אוגרת את הכל,אני שונאת את זה,שונאת את זה מאוד,אבל אני באמת שמחפשת דרכים להוציא את מה שיש לי..באמת שמנסה..רק אני עוד לא ממש מצאתי

את הדרך הזו להגיד את כל מה שיש לי,להתרגז כמו שצריך מבלי אחר כך להרגיש עם עצמי יותר גרוע כי גם

צדקתי.