אני אחת שמחפשת עבודה

החתול החמוד שלי שונרא הוא כבר לא כל כך חמוד..סתם,לא,הוא חמוד,הוא בן 15,צעיר בנפשו,עושה מסאזי'ם

מקצועיים לכלבה שלנו באנג'י בזמנו הפנוי (אל דאגה,יש הוכחות!) ופותח דלתות בלי היכולת לסגור אותן.

הבעיה מתחילה בזה שאני שונאת שהוא עושה את זה..אני לא יודעת למה,יש לו טבע כזה לאחרונה כל פעם

שהוא נכנס לחדר שלי הוא קופץ על הידית,יוצא החוצה,אחרי כמה דק' אפילו שניות,הוא חוזר ואז שוב יוצא וחוזר חלילה..זה מעצבן.כל פעם אני קמה סוגרת את הדלת (כי החצוף לא יודעת לסגור אחריו) והוא פותח מחדש..זה כאילו שהוא אומר לי בחתוליותו שעדיף לי להשאיר את הדלת פתוחה..קצת כמו בזוגיות,להשאיר את האופציות שלי פתוחות.או משהו כזה..כאילו מה הקטע? הרי תמיד כל בוקר אני אמצא אותו : או על המיטה שלי או על יד באנג'י אז אני לא מבינה מה הטעם בלפתוח את הדלת כל פעם..הוא חתול מאוד חמוד,שלא תטעו,אימא שלי ואני מאוד אוהבות את החתול הזה,אני בעיקר שחוזרת מהעבודה אני ישר הולכת להציק לו ולבאנג'י,ככה שהוא לא סובל חלילה מחוסר ליטופים..אני,פשוט מאוסה בקטע הזה! זה נחמד לפעם-פעמיים אבל לא לכמה וכמה..ולמה

אני כותבת את הפוסט הזה? סתם.כי אני יכולה.