אני אחת שמחפשת עבודה

ישראבלוג  לא משנה כמה שנים אני כותבת פה,שזה למעלה מ-10 שנים! רבתי עם לא מעט בלוגרים,התחברתי עם

לא מעט,שיתפתי כשלא היה לי איפה לשתף,ביקרו אותי ואני ביקרתי אחרים,שיתפתי וחלקתי לא מעט ממה שישב בי.מה לא עשיתי במקום הזה שנקרא ישראבלוג.ישרא בלוג נתן לי להיות מי שאני בלי שאני אצטרך להסביר.אני זוכרת את כל הימים האלה שרק חיפשתי עבודה ואת היום שמצאתי,איך שמחתי וכולם יחד איתי.או לפחות רובם.

ההרגשה שזה הולך להיגמר לא רק עושה לי עצוב זה נותן לי להרגיש שלהתחיל לחפש מקום לפרוק בו את מה שאני רוצה לפרוק מבלי שישפטו אותי יצטרך להישאר אצלי נצור...המחשבה שלהתחיל לכתוב במקום אחר זה מרגיש לי כמו בגידה באני שלי.איך מקום "פשוט" כמו כתיבה ייעלם לתוך הוירטואלי.אם זו סתם בדיחה אני יותר אהיה שמחה לדעת את זה.לא בא לי לחשוב על יום בלי ישראבלוג...זה המקום היחידי שאני יכולה לכתוב בו ויכולים רק בעזרת תגובה או חיבוק קטן בצורת אייקון לשנות לי את הכל..זה המקום שסיפרתי שאני חולה בא"נ ואף אחד לא שופט..הלוואי שישראבלוג יישאר! כי בלי המקום הזה זה פשוט לא שווה