אני אחת שמחפשת עבודה

מצאתי כמה משרות.נחמדות.יש אפילו משרה גמישה שיכולה להתאים והשכר די גבוה.וזה נראה טוב.אני מקווה

שארגיש אחרי שאטלפן לאותן משרות שאולי סוף סוף התקדמתי.כי להרגיש מה שאני מרגישה עכשיו אני לא חשבתי או תיארתי לעצמי שארגיש.זה כל כך לא נעים שמפילים עליי אחריות שלא נוגעת אליי. כל כך לא נעים.אני עושה את המיטב.אני עושה אפילו מעל ומעבר,ולהרגיש שרק ביקורת וביקורת ורק איומים לשימוע מול מנהלת צהרונים על ניקיון(!) זו הרגשה מגעילה.בפירוש מגעילה.מילא אם זה היה משהו חמור,אם הייתי עושה משהו לא נכון עם הילדים,הייתי מקבלת,הייתי מבינה,הייתי לומדת! אני הרי לא איקח אחריות על משהו שהוא לא אשמתי.אבל אולי לפחות עכשיו אני מבינה איפה אני עומדת.כי אם על ניקיון אני אילך לפחות אני אדע שאני מצויינת.שאני סייעת לילדים.שאני שייכת למקצוע הזה ושלא סתם אני פה.מקווה שבכל החיפושים האלה עכשיו ארגיש יותר טוב.שההרגשה שלי בכלל תהיה יותר מחוייכת ולא מבואסת כמו עכשיו.מה שהכי מרגיז אותי זה שהסייעת הזו של  הבוקר אומרת את הדברים אבל לא מוכנה להסתכל על הוכחות..כי אני משיימת ומקבלת את כל הביקורת שלה אבל שהיא תקבל ותודה שהיא טועה? חס וחלילה.לא אם אפשר להפיל אותי בדרך..אז להישאר בעבודה שלא מעריכה אותי,מצטערת..