אני אחת שמחפשת עבודה

את ההרגשה שהרגשתי בסוף השבוע הזה אני לא מאחלת לאף אחד..אולי חוץ מלשונאים שלי.לשונאים שלי לא מפריע לי.אני הרגשתי כל כך חלשה שכאילו,בעצם לא כאילו,אני הרגשתי שמישהו סחט ממני כל טיפת אנרגיה

שהייתה בי.לאכול בקושי הצלחתי כי החולשה הזו גרמה לי לא לרצות לאכול כלום.הכרחתי את עצמי לאכול כי

הרגשתי שאם לא אוכל משהו ארגיש יותר רע,ולמזלי אני עכשיו מרגישה יותר טוב.

מחר בעבודה אני לא יודעת איך ארגיש.מצד אחד אני לא רוצה "לדפוק" את ה"חברה" שלי ומצד שני,זו הבריאות שלי וההרגשה שהרגשתי.אני זוכרת איך בפעם האחרונה שהייתי גמורה הגעתי כי היא כעסה עליי שלא באתי.היא כל כך כעסה שלא הצלחתי אפילו להגיד לה ללכת לעזאזל ושתתמודד.היא לא מנהלת שלי,היא לא זו שמשלמת לי וחבל שלא עמדתי על זה שאני לא אגיע אבל ההרגשה הזו,המניפולציה אני אקרא לזה כי זה מה שזה,עשה לצערי את שלו.אז אני מקווה שמחר ארגיש יותר טוב.מה גם שאני רוצה להגיד לבוסית,מנהלת,הגננת שלי,שאין לי כוח יותר להישאר אחרונה אז נראה איך גם זה יתקבל..תחזיקו לי כמה אצבעות אה? אני יודעת שאולי זה נשמע קנטרני ואיך אני יכולה לבוא בטענות שיש לי עבודה אבל כמה אני יכולה לספוג?? כמה אני עוד אהיה חולה רק בגלל שלא בא לי לפגוע באף אחד אבל בעצמי אני פוגעת חופשי?