אני אחת שמחפשת עבודה

כשלא עבדתי בכלל הרגשתי מובטלת.הרגשתי שאני לא שייכת לאף מקום ושכולם רק מסתכלים עליי עקום.כשלא

עבדתי הרגשתי במחשבה שכולם חושבים שאני פרזיטית שחיה על חשבון אחרים.ואני מודה שגם פה,בבלוג,קצת

הרגשתי שהיו כאלה שתמכו והיו כאלה שרק ידעו לבקר אותי.כשהשגתי את העבודה שלי כסייעת לא שמעתי יותר ביקורת,זה כאילו נפסק והרגשתי שסוף סוף מסתכלים עליי בצורה יותר מכובדת.הבעיה היום אחרי שפיטרו אותי בשיחת טלפון הייתה שהוכחתי לאחרים כמה התמדתי ולא נשברתי גם כשהיה לי קשה ועל הדרך שכחתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת.שכחתי שהשגתי את העבודה הזו לבדי בלי שיעזרו לי.אתמול שהתקשרו אליי,יותר נכון התקשרה אליי מישהי ממשאבי אנוש ובישרה לי שמפסיקים להעסיק אותי,אני מודה שלראשונה אני לא הרגשתי ואני גם לא מרגישה מובטלת.אני לא מרגישה אחת שעכשיו אין לה עבודה אלא להיפך,אני מרגישה אחת שהייתה לה עבודה במשך כמעט שנתיים (היה צריך להיות באוקטובר) ועכשיו מתחילה שוב אבל עם יותר ניסיון ויותר למודת חיים.אז לא,אני לא מרגישה מובטלת.אני מרגישה אחת שמחפשת עכשיו עבודה אחרת.יותר טובה.יותר מוערכת.בתקווה שלא אגיע כל יום הביתה ואשבר כמו שלא מעט פעמים נשברתי בעבודה הזו.או לפחות לא בעצמה שהייתה.אז לא,אני לא מובטלת.