אני אחת שמחפשת עבודה

עבדתי שם במשך שנתיים! שנתיים! טוב,כמעט,עוד קצת וזה היה יכול להיות..ובכל זאת,חשבתי שאולי למנהלת בוסית,גננת,יהיה אכפת.עבדתי איתה תקופה ארוכה,חשבתי שלתקופה הזו יש אולי חשיבות.חשבתי שלהורים של הילדים אולי יהיה אכפת.חשבתי שיתקשרו אליי ויגידו לי שילחמו איתי ויגידו לי כמה שזה לא פיירי.בהתחלה שרק התחלתי לעבוד אמרתי לעצמי שאני לא הולכת להיקשר לאף אחד,-ידעתי שזו עבודה וזהו,לא יותר.איפשהו בדרך כן נקשרתי,התחלתי לתת מעצמי מכל הלב ולעשות את ההכי טוב ביותר שאני יכולה.כשאמרו לי ממחלקת משאבי אנוש שאני כבר לא עובדת זה שבר אותי.שבר אותי אבל חשבתי שאולי זה ישתנה.וזה לא קרה.ואתם יודעים מה,

עזבו אם אהבו אותי או לא,חשבתי שלפחות מגיע לי יותר מזה.יותר מסתם שיחת טלפון  שאומרת לי שאני מפוטרת...