אני אחת שמחפשת עבודה

אני לא מתחרטת על מה שאני ומי שאני.לא עכשיו ולא אחר כך.זה מה שעיצב אותי למי שאני היום ואני גאה בזה.

אני יכולה לשנות,אני יכולה לנסות,אני לא יכולה לתקן את הכל,בתכלס זה מה שאני ואני לא משנה בעצמי כלום.לא בגלל שאני חושבת שאני מושלמת,אני לא,אני לא משנה בעצמי את המהות שלי.את האני שלי.אני גאה בעצמי ובמה שיצא ממני.רק מצטערת שאני לא עושה יותר בשביל עצמי.

אנשים פגעו בי כל כך שאני כבר מזמן החלטתי לסלוח להם.הרבה זמן זה יושב לי על הלב והחלטתי לאוו דווקא בגלל כיפור,אלא בכלל,לסלוח להם.לא כי מגיע להם אלא כי אני חושבת שדי,מספיק,זה כבר לא שווה את זה.מה שהם עשו זה מה שהם עשו,זה לא משנה להם כלום אז למה לתת לזה להשפיע עליי.אז החלטתי שהגיע הזמן וסלחתי להם.

אתמול התקשרה אליי ההיא שעבדה איתי.את האמת הופתעתי.לא חשבתי שהיא תתקשר אליי,חשבתי שהיא שכחה ממני אחרי שהיא התחתנה או משהו כזה.אבל לא,היא התקשרה אתמול ולראשונה,הרגשתי שהיא מתכוונת לכל מילה ומילה שהיא אמרה לי בשיחה.שזה באמת מכל הלב ולא סתם.התנצלנו אחת בפני השנייה על אם פגענו אחת בשנייה,שהיה כיף לעבוד ביחד ושבסך הכל הרווחנו.היא הסבירה לי שהיא הייתה עסוקה והיה לה מלא לחץ כי היא עברה דירה ושהיא התרגשה שבאתי לחתונה שלה כשאף אחד אחר מהעבודה לא הגיע ואני עניתי לה שכל עוד יכולתי לכבד אותה ביום שחשוב לה כל כך אז עשיתי את שלי.היא גם שאלה למה לא נשארתי אז אמרתי שפשוט הייתי צריכה למחרת לקום מוקדם כי לא רציתי להגיד שפשוט לא היה לי איפה לשבת..אחרי השיחה הרגשתי לראשונה שלא רק לא שסלחנו אחת לשנייה אלא שסלחתי לעצמי.שנטרתי ונטרתי ולא שחררתי.ועכשיו ששחררתי אני גאה בעצמי כי הייתי צריכה את זה.