לא,לא.לא.ממש לא.אני לא מרשה לעצמי להתמרמר.אני יכולה למצוא.אני לא צריכה לכתוב פוסט שלם על זה.על כמה שאני מרגישה עם עצמי לא טוב.להיפך,אני חושבת שאולי פעם ראשונה הבנתי מה אני רוצה.או לפחות התחלתי.אני צריכה להבין עם עצמי שיש דברים שצריכים להיות לי חשובים כשאני מתקבלת (ואני אתקבל) לעבודה.הדבר הכי חשוב לי זה : לא להיות עובדת קבלן!! שהתנאים שלי יהיו לשביעות רצוני ולא להתאכזב אם אני לא שאלתי.אני חייבת להיות שלמה עם עצמי ועם ההחלטות שלי.כשאני אמצא משרה אני לא אתחיל לחשב מה טוב או לא טוב אלא אבין שכשקיבלו אותי הם האמינו בי מספיק בשביל לא לאכזב.לא אותם ולא את עצמי.איקח
את ההחלטה להיות יותר בוגרת ממה שאני.
אז אני מנסה לחשוב מה לא טוב
איך אני מתקנת,איך אני משנה,את עצמי
איך אני מתחילה לחשוב שבכל בלאגן חייב להיות סדר
אבל זה בלתי אפשרי
כל דבר כמעט מטריד אותי
כל דבר מציק לי ומפריע לי
אני מתהלכת ביני לבין עצמי
מטפסת על קירות,הלוך ושוב,פעם לפה ופעם לכיוון השני
עוצרת והמחשבות שלי רצות לכל עבר
נמצאות אצלי בכל מקום בתוך הראש
בלי היגיון וסדר
אני קמה עייפה
אחרי לילה לבן של חוסר שינה
המחשבות הציקו לי
המצפון גם כן
מוצאת את עצמי עדיין שקועה בתוך ים המחשבות
בתוך הבלאגן
לא מבינה למה אני לא מצליחה להשתחרר
מהחלון הבוקר עולה והשמש גם כן
חושבת לעצמי כמה יפה זה המראה הקסום שמתגלה
ועוד יום חדש עובר
ואני נשארת עם עצמי,עם המחשבות שלי
עם העייפות הגדולה
ואיפשהו אני נרגעת ויודעת
שבסך הכל שום דבר לא באמת היה מבולגן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון