אני אחת שמחפשת עבודה

אני לא יודעת למה בכלל אני טורחת.באמת,אני מפחדת להתחיל משהו חדש,אני מפחדת להתקדם.

רציתי משהו אחד,קיבלתי משהו אחר.בעיה פה,בעיה שם,לגיטימי להתבאס,לגיטימי להרגיש שבא לי להרים

ידיים אבל זה כמו שוב פעם לתרץ לעצמי למה לא לעשות.

אני צריכה להחליט כמו שהחלטתי לגשת ללשכת התעסוקה וכן לנסות לדעת מה האפשרויות שלי להחליט

שאני מתקשרת לקורס,שאז מה אם הם לא שמרו על קשר ולא חזרו אליי אני זו שגם צריכה להיות אחראית

ולהרים טלפון ולשאול מה קורה.

אני כותבת וכותבת וכותבת את זה כל כך הרבה כדי להניע את עצמי שאני מקווה שכשאני אעשה את זה אני לא אצטרך לכתוב את זה שוב ושוב רק כדי להזכיר לעצמי שאסור לי לוותר.שלא צריך לוותר.על אף חלום.גם אם זה בהולד כרגע.

אני מרגישה שאני רוצה להרים ידיים ולהגיד שנמאס לי אבל אני לא יכולה.לא רוצה.אני לא רוצה שעוד פעם אני ארגיש כישלון ועוד פעם להיות חשופה לביקורת.אני פשוט לא רוצה.לא בגלל שאני לא יכולה להתמודד עם

ביקורת,זה ניחא,מי שנותן ביקורת זה החלק הפחות גרוע אבל שוב להרגיש ששופטים אותי ושוב פעם להרגיש תחושה של אכזבה וכישלון..זה יותר מידי.