אני הבנתי מה הייתה בעצם הבעיה שלי.או בעצם מה הייתה או עדיין הבעיה שלי.שחשבתי שאני מאוהבת בהוא שעכשיו זה דבילי לכתוב את השם שלו מרוב מבוכה שלי,זה היה קל.זה היה קל כי זה היה שם ולא הייתי צריכה להתאמץ לנסות לחפש.לא חשבתי על זה שאין לי עבודה,לא חשבתי על זה שזה עולם אחר ממני,הרגשתי שזה לפחות בהרגשה שלי אז היה הכי נכון.לא היה אכפת לי מכלום.הוא היה "זמין" והוא היה "נגיש".לא הפריע לי מי הוא ומה הוא.היום,עכשיו,אני יכולה להבין מאיפה זה בא.
זה בא כי אני יכולה להתאהב ממש בקלות.אבל מה זה להתאהב? אני התאהבתי ברעיון הכללי של האהבה ולא בכל מה שקשור וכרוך בזוגיות.במציאות אני פשוט לא רוצה ולא מעוניינת להתמודד עם זה.במחשבה,בפנים זה שם,זה עובד,אבל היישום עצמו זה משהו שקשה לי לחשוב עליו.אגדיל ואכתוב שזה גם רחוק ממני.
ולמה רק עכשיו? אז זהו,שתוך כדי ניסיון של להבין למה זה קרה לי הבנתי בעצם שאחת הסיבות שלא באמת הבנתי למה התאהבתי בבן אדם היה שבעצם הקלות של ההתאהבות הזו היא זו שגרמה לי להתאהב יותר ולא להבין שהמציאות היא גדולה יותר מהמחשבה.כל כך רציתי משהו שלא באמת הבנתי כמה זה היה יכול להזיק לי.
אני יכולה לכתוב או (לחשוב) שאני מאוהבת בכל מה שאני צופה בו בטלוויזיה אבל בת'כלס,אני סתם משתעשעת עם הרעיון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון