אני אחת שמחפשת עבודה

אם אני כותבת את מה שיושב לי בפנים וכן אפילו על החתיך עם הכיפה למה פתאום זה נהפך לחפירה?

אם פלטפורמה חברתית זה משהו שכל אחד יכול לכתוב מה שבא לו אז מה הבעיה שאני כותבת על נושא אחד

מיליון או מאה או חמישים פעם? לא אומרים לי את זה ספציפית אבל זו ההרגשה שנוצרת אצלי,- שאם אני כותבת על מה שיושב לי,מה שמפריע לי,מה שבא לי לפרוק,לא חשוב אם כתבתי את זה אתמול או שלשום או לפני 5 דקות אז כבר הגזמתי..כאילו,סליחה,אני לא אומרת לכם מה לכתוב,אף פעם לא כתבתי למישהו : אוף את/ה חופר/ת.

להיפך,אני תמיד אומרת שלמי שיש "ראמה" שיושבת על הלב שיפרוק,בכיף,אין כמו לשחרר את מה שיש בפנים.

נכון,אני כותבת יותר מידי על נושא אחד,אני יודעת,נכון כתבתי לא פעם ולא פעמיים על קראש על אלירז שדה

איזה כמה פעמים בבלוג הזה ונכון,אחרי זה כתבתי מיליון פעם על מובטלות ועל עבודה ועכשיו על חלום

שאני הולכת להגשים ושוב על קראש,הפעם על מגיש טלוויזיה,וכן הלאה וכן הלאה.אבל זו הכתיבה שלי,זו הדרך שלי אני כותבת דברים בלי לנסות להגיד את זה לאחרים או לנסות להסביר להם למה זה ככה.אני כותבת ומשחררת.אם הייתי כותבת כל שורה שנייה את אותו דבר אפילו,גם אז אני לא חושבת שזה בעיה של אחרים להעיר לי על זה,גם אם זה יעצבן אותי שאחרים עושים את זה.זו הדרך שלהם וצריך לדעת גם לקבל את זה.