אין לי ספק שאני צריכה להשיל ממשקלי כמה קילוגרמים..ברור לי שאני העליתי בזמן האחרון לא מעט ואין ויכוח שהחובה שלי כלפי עצמי עכשיו זה לדעת מתי לעצור ולהתחיל לשנות את זה.לכן שקראתי את הכתבה שהתפרסמה על חברת קסטרו שבה החברה לכאורה לא מייצרת ביגוד למידות 44-46 ומעלה לא הפתיע אותי בכלל.
לא הפתיע כי קודם כל זה העולם שאנחנו חיים בו.אי אפשר להתעלם מזה.העולם הזה מלא בשופטים ששופטים
על כל קילוגרם וכל גרם,עולם שללכת לחנות בגדים או סתם לצאת לרחוב מלווה בהרבה חששות והרגשה שכולם אבל כולם מסתכלים עלייך ועולם שבו אפילו בקולנוע השחקנית המלאה לעולם לא תהיה עם הבחור החתיך הרזה אלא תמיד תהיה החברה של הבחורה היפה והרזה או מקסימום תהיה המצחיקה או במקרה הקיצוני תעבור מייק אובר.
אני לא אכחיש ואגיד שזה לא מעציב,זה מעציב מאוד,אבל זה העולם,זו התרבות שלנו,תרבות מקולקלת.תרבות
שלא תשתנה.ומה בסך הכל אני מנסה להעביר פה? שאין צורך לקבל את זה שאני מלאה או צריכה להוריד במשקל
כי להוריד במשקל יכול להיות מהיר אבל האתגר האמיתי הוא לא לנסות לחשוב מה אחרים אומרים/חושבים.לנסות
להיות כל הזמן במחשבה ששופטים אותי זה יותר קשה.
אני חושבת שברגע שאני אפסיק לחשוב מה כולם חושבים אני פשוט אשיל את המשקל שלי ואהיה הכי הכי שלמה עם עצמי.
אז לאותה חברה אני אומרת לא נורא,אל תטרחו לעשות ביגוד במידה שלי,אני פשוט לא אטריח את עצמי לקנות אצלכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון