אני אחת שמחפשת עבודה

אין בי שמחה.בזמן האחרון אני מנסה להחזיר לעצמי קצת שמחה אבל כל פעם מחדש אני כאילו נשאבת חזרה

לטובת הכלום והשום דבר.מספיק שאני ארגיש שמסתכלים עליי או ששופטים אותי בשביל שאני אשקע בשאלות על מחשבות של מה ולמה עשיתי שזה מגיע לי.רוב הזמן אני מעבירה את זה וזה עובר לי כאילו לא היה,אבל ברגע שאני שקועה לי במה שנקרא "ריקבון רגישי" שלי אני לא יכולה לשכוח כלום.

אז תגידו : מה הבעיה,לכי תמציאי עבודה,תמצאי איך להיות מאושרת,תנסי להתפשר,תנסי לצאת החוצה,תנסי לעשות משהו שלא תהיי כל היום בבית.כן,אבל זה נורא קל אם לא נמצאים במצב שאני נמצאת בו.

יש פעמים שבא לי להיעלם.להגיד סטופ,לא בא לי לשחק יותר.אבל אם הייתה לי שינה טובה נגיד בלילה,אז למחרת אני שוב במצב טוב והכל נשכח.שאר הפעמים זה הולך וחוזר וחוזר והולך.וזה קשה לי.

לא,אני לא מאלה שצריכים להיות עם פיסכולוג/ית ולשלם הון של כסף בשביל מילים טובות או ייעוץ זה פשוט

שאני מרגישה רוב הזמן בחוסר שליטה מוחלט ואני מנסה לקחת את ההגה שוב בידיים מבלי לשמוט אותו.