אני אחת שמחפשת עבודה

הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה, שאני לא אהיה עצובה,

שאני לא אתחיל להתעצבן,שאני לא אתחיל להיזכר במה שהיה לי בצבא אבל כל

פעם שאני נזכרת בזה אני מתעצבנת מחדש!

כל פעם שאני נזכרת מחדש בחלאה מס' 1 שלצערי הקדשתי לו פוסט שלם! ( והמבין יבין )

בא לי להרוג אותו לאט אבל בטוח!!!!!!!!  

בכל פעם שהמפקדת עצבנה אותי או כל חוויה מרגיזה שעברתי בא לי להוציא אגרסיות על משהו

ולא חשוב על מה!!! 

אבל כשאני נזכרת באנשים שבאמת היו שם בשבילי אני מתחילה לבכות מחדש

אני כל כך מתגעגעת אליהם ובמיוחד לאעצ"ית שהלכה   אני לא יכולה לעצור את הדמעות הן

פשוט זולגות מעצמן!!! למרות שאני מנסה לשכוח הכל אני לא מצליחה כי האנשים שהיו שם בשבילי חשובים לי מאוד

שאני לא יכולה לשכוח אותם ואני פשוט לא רוצה לשכוח אותם! 

והדמעות שוב זולגות מעצמן!!