אני אחת שמחפשת עבודה

בזמן האחרון,אני מתלבטת אם ללכת לבקר בבסיס הקודם שלי.

בפעם האחרונה שהייתי שם (כשהשתחררתי כמובן...) ראיתי איך לאט לאט הבסיס שלי נהיה רחוק יותר ויותר והתחלתי אני מודה להיות עצובה.

חוויתי שם את כל החוויות היפות והלא כל כך יפות שהיו לי.

התגעגתי למה שהייתי,לפופולריות,לחברה שידעה לצחוק

כשהיה מצחיק,ולכאוב כשהיה כואב.

לא מזמן,איבדנו מישהי שהייתה יקרה לכולנו מאוד,

היא הייתה אעצית של יחידה שהייתה חלק מהבסיס.

היא אמרה לי פעם שאף אחד לא בא לבקר אחרי השחרור

שהכל זה בבל"ט ( בילבולי שכל ).היינו אני והיא מספרות אחת לשניה כל מיני דברים במשרד שלה או כשהייתי נוסעת איתה באוטו שלה עד לתחנה של האוטובוס שלי.האמת היא שהיא הייתה הבן אדם הרביעי שבזכותו שרדתי את השירות,

היא הייתה תמיד נותנת את העצות והתשובות הכי נכונות,והיא הייתה זוכרת כל ימי הולדת,והביאה לי לפני כולם מתנה!.כזו היא הייתה ונשארה מלאך משמיים.

ולכן שהיא נפטרה לא האמנתי,אף אחד בהתחלה

לא רצה לספר לי כי ידעו כמה אהבתי אותה,אבל כשסיפרו לי

הדמעות לא הפסיקו לרדת,רציתי לספר לה כל כך הרבה דברים 

שלא האמנתי שזה נגמר! אני עדיין לא מעכלת אבל מנסה!    

אז חשבתי שאולי אני אלך לשם לביקור,רק כדי להגיד שלום,

או להיפרד נכון....אני יודעת גם ששיקרו לי שכרציתי להישאר בקבע,

אבל חשבתי שאולי אני אלך לשם אולי זה יהיה בשבילי סגירת מעגל,

ואולי גם יעשה לי קצת טוב,אני לא יודעת.

אני עדיין מתלבטת אם כדאי בכלל ללכת....