אני הולכת להישמע לכם אולי ביץ' וגועל נפש אבל בבקשה תנסו להבין אותי ואל תשפטו אותי לחינם!!
זוכרים שבזמן האחרון והלא כל כך רחוק דיברתי על י"א ( לצורך העניין ) ובכן....האמת היא שכל הסיפור התחיל לפני שנה וחצי בערך כשהתגייסתי לצבא שרק התחלתי את דרכי...היו לי כמה חברות (הבהרה: זה לא את מיכי! את יודעת מי אלה..הכרתי אותך רק אחרי) שנהגתי להסתובב איתן ולהיות איתן באוטובוס שלקח אותנו עד לבסיס.כל פעם שהיינו רואות את י"א החברות שלי היו
מתחילות לרדת עליו ממש ממש חזק והן אף הדביקו לו כינוי די מעליב.העניין הוא שלא רציתי להגיד להן כלום
(וחבל שלא) אז במקום זאת הצטרפתי אליהן (בלית ברירה) לא אמרתי עליו קללות אבל ידעתי שכשאני לא אומרת להן להפסיק אני משתפת איתן פעולה,ככל שהזמן עבר הרגשתי די מגעיל עם עצמי
בכל העניין לא יכולתי לחיות עם זה יותר כאב לי עליו מאוד,הייתי עצובה במשך כל כך הרבה זמן
שגם אם רציתי להגיד לו סליחה זה לא היה בא בחשבון! כשחברות שלי השתחררו חשבתי שהנה הגיע ההזדמנות
שלי לומר לו סליחה,אבל במקום לומר לו סליחה אמרתי לו את מה שאמרתי לו.לא שיש לי חרטות ממש לא.
אמרתי לו את מה שאמרתי לו כי באותו רגע זה היה נראה כדבר הכי נכון! והאמת לא הייתה רחוקה הרגשות שלי אליו לא היו שקר! אבל בכל זאת הייתי צריכה לומר את המילה סליחה! במקום להגיד שהוא לא מעוניין הוא אמר לי מילים שלא רציתי לשמוע.
הוא שבר לי את הלב לאלפי חלקיקי רסיסים!
אז בבקשה בבקשה תנסו להבין אותי! אני לא בן אדם רע!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון