אני דור שלישי לשואה,אצלנו במשפחה דיברו רק בתמצית על מה שהיה כי זה כאב מידי, ולא כל כך רצו לשתף אותנו.הם סיפרו לנו את מה שלדעתם הם רצו שנדע.הם לא עשו זאת מתוך רוע הם עשו זאת מתוך אהבה ורצון להגן עלינו הנכדים.
קשה לי להסביר לכם מה זה בשבילי שואה,לשמחתי לא עברתי את זה ולא הייתי שם כשזה קרה.אבל היה לי קשה מאוד וכואב מאוד לשמוע את מה שעבר לאלה במשפחתי שכן חוו זאת על בשרם.
לא כאב לי כמו שלהם זה כאב פי מאה.לא הרגשתי את מה שהם הרגישו פי מיליון.לא יכולתי לחוש את אותם חוויות נוראיות וקשות שהם עברו.אבל ידעתי להקשיב ולבכות יחד איתם,ידעתי להגיד להם שעכשיו הכל בסדר וההוכחה שהם כאן אומרת הרבה.אומרת שהם חזקים מאוד יותר מכל האויבים בעולם.
לצערי אני לא אדע יותר ממה שאני יודעת וסיפרו לי,נכון זה אולי חבל,אבל אני מכבדת את ההחלטה שלהם והרצון שלהם למנוע מאיתנו לשמוע את אשר עברו. אני מבינה שהיה להם גם ככה קשה לספר את מה שאני יודעת היום בגלל זה לא שאלתי יותר מידי שאלות בשביל לא לדרוך על פצעים שלא הגלידו מעולם,כיבדתי אותם ואני עדיין מכבדת את ההחלטה שלהם שהיה לא לספר הכל.
אני נשבעת לא לשכוח את מה שהם כן סיפרו לי מתוך ידיעה שזה לא קל בכלל,ונשבעת להמשיך ולספר את סיפורם גם לדורות הבאים.
הפוסט הזה מוקדש באהבה לזכרם של סבי וסבתי מצד אבי ואימי.
באהבה גדולה ותקווה ענקית שהשואה לא תחזור עוד לעולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון