אני אחת שמחפשת עבודה

בזמן האחרון,אני מרגישה ממש כמו איזה פסיכולגית שרק עכשיו קיבלה

את התעודה וההסמכה שלה..לא יודעת למה,אבל ככה אני מרגישה בימים האחרונים, נראה לי שהייתי צריכה להפוך את הבלוג שלי 

לפסיכולגית מייעצת.

אני משוטטת לי פה בין כל הבלוגרים ויש כאלה שכותבים מן הסתם על בעיות אישיות שיש להם, ומתוך כוונה טובה שלי אני מעודדת אותם ומייעצת להם. יש כל כך הרבה נוער עם בעיות חלק קשות

וחלק קלות,שכל בעיה ובעיה נשמעת חשובה מספיק,שאני פשוט לא מסוגלת שלא להגיב ולנסות כמה שיותר לעזור.

יש לי לב רחב אומרים די גדול,חושבת איך לעזור לאחרים ורק את עצמה שוכחת,חושבת איך לתקן את העולם,

או כמו שאימי תמיד אומרת "אני מנסה לתקן את העולם בפטיש ומסמר".

ובכן אימי די צודקת אבל מה לעשות שאין לי את הכוח,

העולם הוא גדול ואני כמו שאומרים קטנה..חחחח

אי אפשר לנסות לתקן אותו עם פטיש ובטח לא עם מסמר..חחח

אז במקום זה אני מייעצת ומעודדת אנשים שיש להם בעיות בין אם

קלות ובין אם קשות.מתחילה בדברים הקטנים..

וכמה שאני רוצה לעזור אני לא יודעת איך לעזור גם לעצמי.אני מרגישה

כמו פסיכולגית שצריכה עזרה בעצמה כדי לעזור לאחרים...!