כמו שאתם יודעים הנושא של הבלוג שלי הוא שלפני אהבה באה שנאה.
אני רוצה להסביר לכם למה רשמתי את זה יש לכך הסבר מוצדק מאוד,
אחרי שתקראו את ההסבר אתם בטוח תסכימו איתי שזה נכון!.
שנאה לדעתי מובילה לאהבה.בהתחלה כמעט תמיד יש שנאה,זה יכול
להיות אותו אחד שמציק,שמעצבן,שמפריע ושואל שאלות תמיד כשאנחנו עסוקים,ולא נותן מנוחה עד שמתפרצים עליו בצעקות שיפסיק!
והוא כמובן לא יודע מאיפה זה בא לנו..זה יכול להיות סתם אחד
שמצליח יותר מאיתנו בדברים שאנחנו לא יודעים ורוצים רק
בשביל התחרות לדעת יותר ממנו,זה יכול להיות בעצם ידיד
שרבים איתו ויכוח קולני על כל דבר,וזה בעצם יכול להיות כל אחד.
בהמשך כל הריבים האלה מתפתח לו בלב בלי שהוא ישאל אותנו
כמובן רגש כלפי האדם אותו אנחנו "שונאים",וברגע של להט
וויכוח פתאום מתחילים להם מחשבות של כמה הבן אדם שמולנו
מתחיל להראות חמוד ובעל מראה טוב.שמרוב וויכוח מנסים בכל מחיר
להפסיק לריב ואף להשלים איתו כמה שיותר מהר. ברוב מקרים
מסויימים וויכוח לוהט עלול להיות באמת לוהט! משמע בגלל אותו
הרגש בלי שנשים לב אנחנו עושים דברים בלי לחשוב
ונגררים לרומנטיקה חסרת מעצורים...
ובגלל זה אני אומרת שלפני אהבה תמיד באה שנאה!! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון