אני אחת שמחפשת עבודה

בזמן האחרון אני מרגישה שהזמן מתקדם מהר מידי,

לא עוצר מלכת,מרגישה ששעון החול נוזל יותר ויותר מהר.

אני מסתכלת על השעון שאני עונדת בתקווה שאולי מחוגיו

יזוזו אולי לאט יותר אבל כמובן שזה לא קורה.הרגשת הריקנות והלבד

מתחילות אט אט לחלחל. בהתחלה הן קטנות,לא מזיקות,אני

חושבת אולי שזה מסוג הדברים שפשוט יחלפו להם ביאף,

אבל אני טועה והרגשות עם חלוף הזמן רק יותר ויותר מתגברות,

ורק אחרי שאני כבר מבינה שמשהו פה לא מסתדר

אני מנסה לעצור את הזמן אבל הוא לא מקשיב וממשיך לרוץ,

כמו הארנב בסיפור עליסה בארץ הפלאות שאומר כל הזמן שהוא מאחר

ושהוא צריך ללכת כדי להספיק להגיע למקום כלשהו,שמסתבר בסוף

שזה ארמון המלכה.ככה בדיוק אני מרגישה! אני מרגישה שהזמן

חומק מבין האצבעות ואין עוד הזדמנות שניה,שפיספסתי

את הרכבת והיא הלכה עוד לפני שהספקתי להגיע לתחנה.

אני חושבת לעצמי מה היה קורה אילו יכולתי בכל זאת

לעצור את הזמן,מה זה היה נותן לי אילו יכולתי לעצור ולו

רק לכמה רגעים כדי להספיק להגיד דברים שרציתי לומר

או לפחות לשאול..אבל אז המציאות אחרי כמה שניות נוחתת

ואומרת שזה בלתי אפשרי והיא צודקת,אי אפשר להחזיר גלגל

אחורה וגם אם היה הייתי עלולה לשנות משהו ברצף הזמן

שלא ידוע אם זה לטובה או לרעה.

ואז אני סוף סוף מבינה למה הרגשות האלה נמצאים בי מלכתחילה 

הרי שלא משנה אם נמצא איתי מישהו נוסף את הכל בסוף אני יעבור לבד...