החתול שלי לא קוראים לו שמיל,אבל הוא בהחלט
יכול להיות כזה.שמו שונרא.אנשים לא מבינים בדיוק
מאיפה בא השם הזה,גם אחרי שאני אומרת
להם הם עדיין לא כל כך מבינים למה..שמו בא מהגדה
של פסח בשיר "חד גדיא" שמספר סיפור שכולל בתוכו
חתול וחיות אחרות נוספות בשפה הארמית,ההגדרה לחתול
בארמית זה שונרא ומכאן בעצם בא שמו.שונרא הוא חתול
סיאמי בן 8 שנים,כן הוא מה לעשות קצת זקן...
את שונרא קנינו באיזה חנות חיות בבת-ים,לא
זוכרת את שמה,הוא היה כל כך קטן וחמוד בן 7 שבועות
או חודשים לא זוכרת משהו עם 7 בכל מקרה...כשהוא
הגיע אלינו הביתה הוא לא ידע איפה הוא נמצא,והתחיל
לשוטט לו ברחבי הבית (לא שהבית שלי ענקי אבל זה סתם
בשביל התיאור...),בעודו סוקר כל פינה ופינה מבלי
לדעת מה לעזאזל הוא עושה פה ולמה.לאט לאט הוא
החל למצוא את מקומו בבית וכהרף עין הפך לבן בית.
הוא אומנם חתול פשוט אבל אל תתנו לזה להטעות
אתכם,הוא חתול מאוד מיוחד.אומרים שחתולים לא יודעים
להרגיש והם לא מחזירים אהבה,אבל במקרה שלו זה טעות.
בכל פעם שקצת עצוב לי הוא בא אליי ומתיישב לי על הברכיים,
ומרשה לי ללטף לו את ראשו הקטן.לפעמים הוא בא גם סתם
ומתיישב לי על הברכיים בלי קשר.ולפעמים הוא מתגנב
אליי לחדר ויושן על המיטה שלי..ובעיקר הוא יודע להחזיר
אהבה בדיוק כמו כלבתי האהובה.ותאמינו לי שזה
שווה כל רגע.אז מי אמר שחתולים לא יודעים
להחזיר אהבה??
והנה הוא בבכורה עולמית!!
נכון שהוא מאמי?!!
