מי שלא ראה את הכתבה ב"עובדה" ששודרה
בערוץ 2 על נינט טייב פספס,היא דיברה על רגעי
התהילה שלה לעומת רגעי השנאה שלה,לרדיפות
אחריה לכל מקום,את הבקשות לחתימה,את צלמי
הפפארצי שדוגרים מתחת לדירתה המשותפת
עם יהודה לוי רק בשביל תמונה אחת מסכנה משותפת
של השניים,ובעיקר הכתבות בעיתונות עליה שמלאים
בשמועות ושטויות מפה ועד להודעה.כל זה בגלל שהיא
הלכה לתחרות שירה ומשם זה הפך למפלצת.
כהגדרתה: "אני (גם) בן אדם לא קרטון,אנשים שוכחים
את זה קצת.זה לא קרטון שאתה יורה עליו וזה עושה
חור,יוצא משם דם."היא לא בובה! היא צודקת,היא
דורשת את השקט שלה, שיתנו לה לחיות היא רוצה
שיבינו אותה. מצד אחד כשהיא נכנסה לזה היא
הייתה צריכה להכין את עצמה יותר למה שהלך לקרות
אחרי הזכייה ההיא בלילה ההוא בו שרה את "ים של דמעות"
בזיוף או לא בזיוף,אך מצד שני עד לא מזמן היא עדיין
לא עיכלה את גודלה של התהילה וכמה כואבת היא
יכולה להיות! כשהיא סוף סוף עיכלה את כל זה הגיעו
רגעי השבירה,עליהם היא התגברה רק באמצעות הליכה
לפסיכולוגית,ממנה היא יצאה יותר שלמה עם עצמה
והגיעה למקום אחר.אני מבינה אותה באמת,זה לא קל
להיות מפורסם שרק דורשים ממך ואתה לא מקבל
דבר בתמורה.אבל האם היא משלמת מחיר כבד מידי?
יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.
הבהרה:
בזמן האחרון אני לא כל כך מוצאת את הזמן
לעשות פוסט עידוד בגלל איזה ראיון עבודה או נושא
שמעסיק אותי ואני רוצה לכתוב דווקא עליו,
אני לא מפסיקה לעודד אבל כאשר אני אמצא
עבודה העידוד יפחת והודעה רשמית תפורסם בהמשך..
מה שאני בעצם מנסה להגיד לכם זה שאני מצטערת
ומבקשת מכם סליחה!!