אני אחת שמחפשת עבודה

די.נמאס לי,נשבר לי,אני מחליטה מהיום להפסיק לקטר

על כמה קשה לי לחפש עבודה.יום ראשון אני מתקשרת

שוב לכ"א לא מעניין אותי שהם ישמעו ממני גם אלף פעמים,

לא אכפת לי,אני רוצה שהם ימצאו לי משהו.נמאס לי לשבת

כל היום בבית ולהתלונן על כמה קשה לי,מהיום אני לוקחת

יוזמה ועושה עם עצמי הסכם,שמהיום חסל סדר קיטורים.

השאלה הנשאלת עכשיו היא כמה זמן אני יעמוד בזה,

ובכן,אני מתכוונת לעמוד בזה עד שאני אמצא את העבודה

המיוחלת.מהיום,אתם כבר לא תשמעו ממני כמה קשה לי,

תשמעו ממני רק אופטימיות,לא עוד עצב.מהיום אני מחליטה

להפסיק לעשות מה שאחרים אומרים לי ומתחילה לעשות

מה שבא לי,מבלי שיבואו ויבקרו אותי.אני לוקחת אחריות

על מה שאני עושה,אני כבר בחורה אוטוטו יומולדת,לא

חשוב המספר,אני לוקחת את עצמי בידיים! אני מתחילה

לחיות,כמו שהייתי פעם עם כל האופטימיות החוצפה

והפלפליות שהייתה לי אז ונעלמה כשהתגייסתי לצבא,

אמרתי לאימי שהצבא בחיים לא ישנה אותי אני לא אתן

לו לשלוט עליי,אם מישהו יתחצף עליי אני יענה לו חזרה

ולא אכפת לי אם הוא דרגה בכירה!אך לצערי,הצבא שינה

אותי,לקח ממני את כל מה שהיה לי.הייתי חיילת מצוינת

דוגמה למופת,המפקדת שלי יכלה בשקט להתגאות בי.

זה לא שהיא לא,אבל לא כמו שחשבתי.אז החלטתי

להחזיר לעצמי את מה שאבד לי כשהתגייסתי

או לפחות לנסות....