"משהו בי הולך ומתרחק,נראה שכל העולם
נהיה גדול ואני נשארת קטנה.מנסה להבין מאיפה
ממשיכים,לאן הולכים מכאן,לימין או לשמאל או סתם
ממשיכים ישר או לאחור,הכול סביבי משתנה ועודני
נשארת אותה הילדה,מנסה להבין איזו מהדרך היא הנכונה. "
(שיר שכתבתי על תקופה שאותה אני משאירה מאחור!)
תמיד היו לי שאלות שהייתי קטנה,אף אחד לא טרח לענות
לי עליהן,כי תמיד אמרו "כשתגדלי,תביני"המשפט הזה
הרגיז אותי,כי איך בדיוק יודעים מתי הזמן הנכון לדעת
הכול?,הורים תמיד אומרים את המשפט הזה כי אין להם
תשובה.את זה הבנתי רק אחרי שכבר גדלתי,הבנתי בעצמי
ששום דבר לא מושלם.אין דבר כזה בעצם,אם הכול היה
מושלם אז הכול היה סביר להניח משעמם.אז למה כל הזמן
ששואלים הורים שאלות,הם תמיד איכשהו יודעים להתחמק
ולהגיד את המשפט הזה,הרי בסופו של דבר אנחנו נדע
את זה במוקדם או במאוחר.אז למה פשוט לא להגיד
את האמת,במקום לשקר או לתרץ תרוצים?
בהתחלה רציתי לשים את השיר עודני ילד
של הכל עובר חביבי אבל לא היה,אז שמתי את השיר הזה
במקום,שהוא לא פחות טוב! תהנו!