אני אחת שמחפשת עבודה

אני זוכרת את היום בו הוא נפטר,ידעתי את זה

עוד לפני שבכלל הודיעו לי,התעוררתי באמצע הלילה

והבנתי לבד.למחרת דודתי בישרה לי את הבשורה

המרה,מילותיה היו "אבא מת" בתשובה לשאלתי "מה קרה?",

הייתי אז ילדה קטנה כשהיא אמרה לי את המילים הללו.

זה היה כמו סכין חדה שחודרת ומסתובבת שוב ושוב,הנה

והנה. בהתחלה לא הבנתי בדיוק ממה הוא נפטר,גם לא

שאלתי,כי ידעתי כמה זה כואב לאימי ואחותי,לא שאלתי

במשך כמעט 9 שנים,כי לא רציתי לפתוח שוב את הפצע

הזה,וככה יצא שבמשך הרבה שנים לא שאלתי,והאמת היא

שגם זה לא עניין אותי,ידעתי בתוך תוכי שזה לא יעזור,

הוא בכל מקרה לא יחזור,אם אני אדע או אם אני לא

אדע.אחרי עוד כמה שנים נוספות,אזרתי אומץ

ושאלתי את אימי את השאלה,ממה הוא נפטר,תשובתה

הייתה שאבי נפטר ממחלה קשה,התשובה הזאת

הספיקה לי.לא דרכתי אחרי זה שוב על הפצע,כי זה

התחיל לכאוב מחדש.בעוד כמה ימים יחל יום האזכרה

שלו,יום לפני אדליק לו נר ואזכיר לו עד כמה הוא חסר,

חסר כבר 11 שנים,שנראים כמו נצח!

יהי זכרו ברוך,אמן!!!