אני אחת שמחפשת עבודה

אני לא מנסה לדכא אתכם שוב באמת שלא,גם אין לי סיבה

כל כך,אבל ביום שישי האחרון הייתה אזכרה לאבי ז"ל,הדודים

שלי שהגיעו הרגיזו אותי נורא,כי באמצע התפילה הפלאפון של

בן דודי החל לצלצל בקולי קולות,ובת דודה שלי לבשה חשוף.

האמת היא,שכל שנה כמעט (וזה כשהם באמת טורחים להגיע,כי

לרוב הם לא) הם עושים את זה מחדש,לא מפריע להם שזה ממש

אבל ממש לא במקום,או שכל שנייה בת דודה שלי מתחילה להצחיק

אותי,כאילו איפה הכבוד שלה? או בן דודי שעושה את אותו דבר,שואל

שאלות מפגרות וחושב שזה מצחיק מישהו. היה לו פעם מנהג מפגר,

להגיד לי כל הזמן משפט שהרתיח אותי  והוא "עדה,עדה",כל שנות

חיי עד גיל 18 – 19 הוא אמר לי את זה,כאילו לא נמאס לך,אתה כבר

כמעט בן ארבעים!!,ועד שהוא הפסיק,הוא הזכיר את זה שוב באזכרה,

כאילו שזה כבר לא מספיק מפריע לי המשפט המטומטם שלו! אני התייחסתי אליהם בקרירות כזו שלא היה אכפת לי מהחום ששהה באותו יום.למה בת דודה שלי הביאה מטרייה (כמו כל שנה) לצל

ורצתה שאני אהיה תחתיה,וסירבתי.אז בסוף האזכרה לא התייחסתי

לבת דודה שלי והיא לא עליי (עוד יותר טוב),רק בן דוד שלי

התחיל שוב עם השטויות שלו עד שכולם ואנחנו נסענו הביתה.