אני אחת שמחפשת עבודה

הדבר השני אחרי חפירה שאני הכי שונאת הוא הרצאות.

אני לא יכולה לסבול את זה,אני יכולה לקבל ביקורת,באמת,

אבל כשזה בא לידי ביטוי יותר מידי בלמה אני לא ככה,ולמה

אני לא ככה, או שחוזרים על כל דבר מיליון פעם ומדגישים

שזה לטובתי או לא,ועוד נותנים הרצאה של שעות,זה מתחיל

באמת לעלות לי על העצבים.אני לא אומרת שאני לא יכולה

לקבל ביקורת,אף אחד הרי לא הכריח אותי לשום דבר,אבל

יש פעמים שזה מגיע לעד כדי כך שאני כבר לא יכולה יותר

ומתחילה להוציא את הכול החוצה מבלי לעשות חשבון.מצד

אחד אני באמת לא אוהבת להתעצבן,אבל כשאני מתעצבנת  

זה יכול להגיע לממדים לא נעימים בכלל.לא כדאי להתעסק

איתי,ועדיף שיתרחקו ממני.אני גם לא אוהבת שמעצבנים

אותי בכוונה זה יכול בכלל להרתיח אותי,אם אני צודקת

אני יתעקש על זה ולא יעזור כלום,אם אני טועה לא צריך

להזכיר לי את זה בכל הזדמנות שנקראת בדרך.אז למה

ההרצאות,למה??