אם הייתי מחברת ספר אז את החלק השני שלי בספרי
הייתי ממלאת בקורות חיי,לא שזה כזה מעניין או שהייתי
ממציאה סיפור בהמשכים.אבל אם כבר הייתי מחברת סיפור
בהמשכים,הייתי מחברת התחלה,אמצע וסוף עם כוונה.שכל
אחד יבין על מה אני מדברת ולא יישאל את עצמו מה לעזאזל
היא התכוונה.הייתי גם בנוסף, דואגת לפחות שהוא יישמע
מספיק אותנטי,כי זה מוסיף המון.אבל לצערי,אני לא מהאנשים
האלה שיודעים הכי טוב לסקרן את קהל הקוראים,ואנשים כאלה
שכן יודעים בוודאי ניחנו בכישרון יותר גדול ממני.כרגע אני
קוראת 2 ספרים במקביל ויש לי עוד שניים בדרך,אני מאוד
אוהבת לקרוא,אני לפעמים חושבת לעצמי איזה כישרון גדול
יש לסופר כשהוא חיבר את הספר,הוא כותב סיפור שסוחף אותך
עד הסוף ומשאיר קצת מתח לסוף, בשביל שתמיד יהיה תהיה
מה יכול לקרות הלאה..ולזה אני שואפת יום אחד להגיע! לאותה
נקודה שבה כולם יגידו שהם רוצים לדעת מה יקרה בהמשך,ואז
להגיד להם כמו שכל סופר ידוע בוודאי היה עונה : סופר טוב
לעולם לא חושף את הקלפים!