אני אחת שמחפשת עבודה

לאחרונה,מצטבר לי המון כעס.וזה לא בגלל העבודה או כ"א

שמסרב לתת לי הצעות,וזה גם לא בגלל הצבא שסרב לשים אותי בקבע,ואז גיליתי שהכול היה שקר אחד גדול ושמו מישהי אחרת..

זה לא בגלל שטחנתי המון שמירות גם לקראת הסוף,כי לא שכחתי שהצבא עשה לי הרבה כאב לב וצרות אחרות.זה לא בגלל זה.זה בגלל שאין לי תשובה לכל כך הרבה שאלות (במיוחד לשאלה אחת ויחידה),

אבל לפני הכול אני רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי לפני המון שנים כשהייתי בחטיבה: זה היה בכיתה ח-ט לא כל כך זוכרת,היה אצלנו נער עם המון בעיות.ואיכשהו אותו אחד תמיד הציק והרביץ לכמה בנות מהכיתה שלי.יום אחד הוא החל לקלל אותי ולהרביץ לי.זה נמשך כמה ימים,עד שיום אחד כשהייתי בכיתה איתו ועם עוד כמה תלמידים,הוא זרק לעברי כיסא שפגע בי קלות,למזלי (המחנכת (אני חושבת) לא

הייתה אז נוכחת).ומתוך אינסטינקט צרחתי לעברו "בן זונה" בצרחות איומות,בעודו הולך לכיוון הדלת ותלמידים אחרים שהם חברים שלו "החזיקו" אותו,עד שלבסוף הוא הלך.אחרי התקרית,סיפרתי את זה לאימי שאמרה שהיא תדבר עם המחנכת שלי,שאם הם לא יעשו עם זה משהו אנחנו נפנה למשטרה.וכך היה,אמא שלי למחרת באמת דיברה עם אחת המחנכות שלי ואמרה לה שאם הוא לא יפסיק היא תפנה למשטרה ותתלונן נגדו.המחנכת ש"נבהלה" (יותר נכון רצתה להשתיק את העניין) סילקה לבסוף את הנער מבית הספר,ובתמורה אני כמובן לא הגשתי תלונה (מה שהיום אני מתחרטת על כך מאוד).זמן לא רב אחרי שהוא סולק,אחת המורות סיפרה לי שהוא התנהג ככה בגלל שאביו נפטר (באותו זמן) לפני שנה בערך,וקשה לו בבית.אמרתי לה שגם לי היה מוות במשפחה,ומעולם לא הרמתי או ארים אי פעם יד על חברה שלי או כל אדם אחר.היא עצמה התחילה להתווכח איתי,עד שלבסוף אני הכרעתי את הכף והיא שתקה. היום כמעט 7 שנים אני עדיין לא מבינה מה לעזאזל קשור זה שהוא היה אלים לבין זה שאביו נפטר.לדעתי,במשפחה שלו הוא סבל מאלימות ואף אחד לא טיפל בזה.ולכן הוא הוציא את זה עליי.למרות שאני רק מניחה הנחות.. אני עדיין כועסת על זה,אבל למדתי דבר אחד,שאת העונש

שלו הוא כבר קיבל מה' ולא ממני.