אני אחת שמחפשת עבודה

פתחתי בלוג זה כי רציתי לפרוק מעליי את הדברים הקשים,לחלוק

עימכם את כאבי וגעגועי לאבי,סביי וסבותי ז"ל (שאינם כבר 11 שנים

שנראות כמו נצח).לחלוק עימכם את החוויות שלי ולצחוק יחד איתכם

כשיש או כשאין סיבה,בשביל לפרוק ולחשוף בפניכם את רגשותיי.שמחתי

לגלות שנגעתי בכם במילים וברגשות שאני מעבירה מעל דפי בלוג זה,

שמחתי להכיר אתכם ולהבין שאתם לא רק אכפתיים,מקשיבים ועוזרים,

אתם בעיני החברים הכי טובים (גם אם זה רק וירטואלי).אני לא סוגרת

כמובן בלוג זה או אומרת לכם ביי,ביי או כמה מילות פרידה.לא ולא.אני

מנסה להסביר לכם שהסיבה שפתחתי בלוג היא לא רק לשם התגובות

או הכניסות,אלא יותר בשביל להרגיש שלמה באמת,בשביל להבין שזה

בסדר לבכות לפרוק ולחלוק.להבין שגם שקשה יש אור בקצה.