הסיבות למה אני בכלל לא אוהבת להוריד זבל,במיוחד לא בלילה,לדעתי
מוצדקות לחלוטין.הסיבה הראשונה היא שתמיד בחדר האשפה של הבניין
שלי יש חתולים שמסתובבים ליד פחי הזבל,כשאני יורדת למטה ובחוץ
חושך מצריים אזי אני מופתעת כל פעם מחדש מהחתולים האלה עם
העיניים שזורחות להן בעלטה,הם קופצים להם משום מקום וכמעט תמיד
אני קופצת מאיזה התקף חרדה קטן שאני חוטפת מהם. הסיבה השנייה
היא שהמתג של האור והנורית שהיו לנו בחדר האשפה נגנבים לנו כל פעם
מחדש בידי איש מסתורי,שמשום מה מחליט שלא ממש מגיע לנו אור
כשאנחנו רוצים לראות את הפחים שנוכל לזרוק את האשפה בלי לפחד...
מה שגורם לחוויה עצמה להיות למפחיד.הסיבה השלישית היא שמלבד
העובדה שהזבל מסריח ויש חתולים ואין אור,יש סיכוי שהשקית עצמה
תקרע, למשל אם זרקתי לפח מרק או כל נוזל אחר הסיכוי שהשקית תקרע
תחת הנטל הכבד גדל,אפילו בדרך למטה וגם במהלך הגרירה של השקית
הכבדה אל פח האשפה,כי להרים את זה,זה בלתי אפשרי.אז כל פעם שאימי
מבקשת ממני להוריד את הזבל יכולים לקרות 3 מצבים : האחד שאני
אגיד לה שזה מפחיד ואני אזרוק את הזבל מחר,המצב השני הוא שהיא זו
שזורקת בסוף את הזבל,והאפשרות האחרונה היא שאני לוקחת איתי פנס
שלא ממש עושה עבודה טובה וזורקת את הזבל למרות הפחד הגדול...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון