אני אחת שמחפשת עבודה

כשאני מסתכלת על התמונות שלי באלבום המשפחתי ורואה עצמי כתור

ילדה,ובתמונות רואים אותי מחבקת את סבא או בתמונה אחרת בטיול

משפחתי שבו נראה אבי מחזיק גזע של עץ,וצורח בקולי קולות של שמחה,

אני מתחילה שוב לדמוע מרוב געגועים.נזכרת איך היום הזה שבו צולמה

התמונה האחרונה,היה היום שהיה כולו נטול דאגות,חששות ומלא שמחה.

אני מתתגעגעת לאנשים מעבר לתמונה,לחיבוק החם והנשיקה הרטובה

על הלחי ששטף את כל הצער ועטף בחום. לפעמים אני עדיין מחכה

שמישהו יבוא ויגיד לי שהם בסדר גמור וזו הייתה סתם בדיחה...