אני אחת שמחפשת עבודה

כשראיתי בערוץ אחד את הקדם ארוויזיון של שנת 81' חשבתי שעוד שניה אני

עומדת להתפוצף מרוב צחוק ודמעות שזלגו מעניי.הבגדים השירים והאפקטים

שהלכו שם הצחיקו עד כדי כך שלא יכולתי להישאר אדישה .אני אוהבת לצחוק.

אני חושבת שאפילו ברגעים של עצב,אובדן,מחלה וכדומה הצחוק משכיח את כל

הבעיות והופך אותן לקטנות.את האמת אני מעדיפה שבמקום לבכות אני אגרום

לאנשים לצחוק.ואפילו אם אחד מהדברים האלה יקרו לי חס ושלום  אני אהיה

מאלה שמעדיפים להתמודד עם זה דרך הצחוק .כמובן שגם לכל צחוק והומור

יש גבול מסויים.כי צחוק,צחוק אבל גם לו יש קו אדום.יש דברים שלצחוק עליהם

זה כבר לא יפה,ואותם אני מעדיפה שלא לחצות .