אני אחת שמחפשת עבודה

הבוקר שלי נראה היום לא רע בכלל אם לומר את האמת,חוץ מבחילה קטנה שיש לי

אבל זה תמיד ככה אצלי בתחילת היום .טוב,חדל קשקשת,ברברת,פטפטת ובואו פשוט 

ניגש הישר לעניין.מה שרציתי לומר או יותר נכון לכתוב זה על עניין ההערצה,זה מרגיש (לי)

כאילו זה נועד באיזשהו מקום רק לילדים ופחות למבוגרים.זאת אומרת,בגיל מסוים העניין של

הערצה הופך למשהו שאם אני כאדם בוגר מעריצה (נוטה לכיוון מעריכה) זה נראה טיפשי .

כלומר,עד גיל העשרה זה בסדר ומפה ואלך נראה אדיוטי .אבל אם נניח מדובר באדם

מבוגר שמעריץ אדם מבוגר ממנו אז זה בסדר,אבל אם הוא מעריץ אדם בגילו  שגם ילדים מעריצים אז פתאום מסתכלים עליו בעין קצת עקומה כי התפיסה היא שאותו אחד בכלל שייך לאחרים,לצעירים יותר..ואני שואלת למה זה ככה,מי המציא או קבע שרק ילדים צריכים

להעריץ ומבוגרים פשוט צריכים לשבת מהצד ולהתסכל עלינו במקום להיות איתנו..למה

זה הפך להיות משהו רע?