אני אחת שמחפשת עבודה

בחרתי לקרוא לפוסט הזה ואלס להגנת הצומח כי הרגשתי שאין זו דרך יותר טובה או

מוצלחת להגדיר את אירועי היום.תמיד הבנתי שלא משנה מה קורה לנו או אם אנחנו

באבל לאומי או קורה פיגוע על רקע לאומני,אנחנו תמיד מסוגלים להסתכל לעתיד בעיניים

ולהמשיך קדימה,לא מוותרים ולא נותנים לפחד לאכול אותנו מבפנים,וזה טוב.מצד אחד

חבל שרק ברגעים כאלה אנחנו מראים אחדות,אבל מצד שני מה אנחנו עוד יכולים לעשות

שלא עשינו.הרי שום דבר לא ישתנה פה בארץ כי הכול מלא בסליחה על הביטוי חרא,ואם

אנחנו לא נמשיך ונראה לעולם שאנחנו עם חזק ששום דבר לא ישבור אותו אנחנו כנראה

היינו נשארים תקועים.הפיגוע שלצערי היה היום בדימונה גבה חיים שלמים של אישה והותיר עשרות פצועים.הבהיר כשמש שהפיגוע הזה הוא בוודאי לא הפיגוע האחרון.וסלחו לי שאני לא אופטימית כי פשוט הפויילישטיקים שלהם כבר לא עובדים שאני כבר יכולה להגיד בלב שלם שמאז שהם כביכול הפסיקו עם הפיגועים זה היה רק עניין של זמן עד שהם ישובו לסורם.. ומכאן אני מאחלת לכל הפצועים החלמה מהירה,אמן!