אני אחת שמחפשת עבודה

באותו יום שבו הבנתי שזהו זה,עולמי חרב עליי.תמיד חשבתי שדברים כאלה קורים

רק בסרטים או לפחות לאנשים אחרים ולא לי,אבל כנראה שגם אם אני יאמר את זה

מספיק פעמים ואנסה לשכנע את עצמי שזה לא נכון,בהמשך זה יהפוך למציאותי מאוד.

היום היה כל כך קר ונעים בעת ובעונה אחת,שכשיצאתי החוצה לא יכולתי באמת לנשום

לרווחה את האוויר הנעים שחלף על פניי,רק לחשוב מבלי להוציא הגה מהפה.הקבר

שעליו הייתה מונחת המצבה ועליה את שמך הזכיר לי את המציאות המרה והכואבת

שלי.כל פעם שאני נוגעת במצבה שלך בין אם זה לשטוף אותה מאבק או חול ואחרי

כן להדליק את הנר זיכרון,אני מרגישה קור עז שחודר עמוק לעצמותיי שלא מפסיק

להישאר גם אחריי.חושבת לעצמי שאולי קר לך ואתה צריך משהו שייחמם אותך...

 (קטע שכתבתי לזכרו של אבי ז"ל).