אחרי החוויה הקטנה שלי עם הכלבה,היו ימים שמאוד פחדתי ממנה.לא מתוך כוונה
רעה שלה לפגוע בי.ממש לא.אלא מתוך שוק והלם שנכנסו בי.אני משתדלת מאז כמה
שיותר להיזהר ממנה כשהיא ישנה עמוק ולשים לב יותר.אני מרגישה את הפציעה שלי
הכי הרבה כשאני יוצאת איתה החוצה וקר מאוד בחוץ,רק אז האזור מתחיל ל"התעורר
לו לחיים" ולהודיע לי שהוא עדיין ישנו.כשהיא (הכלבה) נכנסת לחדר כי אחותי רוצה
ללכת לישון היא או שיוצאת החוצה כי היא רוצה להיות איתי או שהיא רוצה לעלות על
המיטה שלי ולתפוס את המקום..אז לפעמים בלילה אני שומרת ששום דבר לא יקרה
במידה והיא מחליטה להישאר.העניין הוא שהיא כלבה מתוקה,באמת,היא לא נושכת,
היא לא נובחת יותר מידי.היא דווקא יותר אוהבת אותי אחרי שהיא נשכה אותי.היא
הבינה שהיא עשתה משהו והיא מנסה לכפר על זה..ומצד אחד אני חולה עליה אבל
בכל זאת משתדלת שמקרה כזה לא ישנה. 
