אני אחת שמחפשת עבודה

למרות שהימים האחרונים בהחלט היו ימים מתוחים עבורי מכל מיני בחינות.אם

זה מבחינת עבודה שאני מקווה אם כן או לא להתקבל,מבחינת עצבים שאני חושבת שלהתרגז בכלל זה לא שווה את זה,ומבחינה של רגשות שכל הזמן ירדו ועלו.אני לא אומרת שאני לא יחווה את שוב,הרי אי אפשר להיות כל הזמן רגוע ושליו,זה בלתי

אפשרי.אנחנו מונעים על ידי רגשות,הם אלה שאומרים לנו מה לעשות ומה לא לעשות.

כך שאין דבר כזה להיות מונע על ידי הגיון בלבד.רוב הדברים שלנו שאנחנו חווים הם  

רגשות כמו בכי,אהבה,כעס וכו'..מה שאני בעצם אומרת זה שאני לומדת.לומדת את החיים.איך להתמודד איתם בכל יום ואיך לקבל החלטות ודברים שישפיעו עליי במהלך החיים.לאבי היה אמור להיות היום יומולדת.אני אם לומר את האמת,לא עצובה.לפחות

כבר לא.עד לפני כמה שנים כעסתי עליו על שהוא הלך מאיתנו.מאימי,אחותי וממני.

כעסתי שהוא לא איתנו.כעסתי על שאני רואה אותו רק בתמונות ומנסה לזכור אותו עד כמה שאפשר,על מנת שלא לשכוח.לצערי,אני זוכרת ממנו דברים קטנים כמו ריח או

חיבוק שהיינו נותנים,טיולים שהיינו מטיילים ובעיקר את הריח של הבית חולים בו שהה.

אני רוצה לזכור ממנו יותר אבל אני יודעת שאני לא יכולה כי אין יותר זיכרונות חוץ מאלה.

למרות הכול,אני יודעת שגם אם אני לא זוכרת ממנו הרבה,הוא תמיד ישאר בלב שלנו

לא משנה מה.אז היום היה אמור להיות לו יומולדת.אילו יכולתי לאחל לו משהו,סביר

להניח שהדבר הראשון שהייתי מאחלת לו זה שיהיה מאושר.כך שאני מקווה

שלמעלה הוא באמת מאושר ויודע שאנחנו אוהבות אותו.