אני אחת שמחפשת עבודה

אומרים שכשאנשים מסתלקים מחיינו,כלומר עוברים הלאה,לעולם הבא,רק אז מעריכים אותם יותר.יש כאלה שמחבבים אותם ויש כאלה שלא,שזה מן הסתם.אף אחד לא חייב לאהוב מישהו.אבל אלה שמעולם לא חיבבו אותם פתאום אחרי שהם אינם,הם אומרים כמה שהם חסרים וכמה שחבל שקרה מה שקרה.אף אחד,אבל אף 

אחד כשמישהו הולך לא יגיד משהו רע על אותו אדם שנפטר.גם אם הדבר הזה הוא בהכרח נכון.אף אחד לא יגיד את זה כי זה לא נעים.יש כאלה שאחרי זה כבר לא הכי

מתקשרים וכבר לא בקשר עם אלה שכואבים את המוות של יקיריהם,ובעבודה כבר

מורידים את התמונות שעל הקיר של אותו חדר הנצחה כי בשביל מה להשאיר אותם אם אפשר להביא את זה למישהו אחר שכן עודנו בחיים..מצד אחד אני יכולה להבין הרי האנשים האלה שעובדים והאנשים שמסביבנו שהמשיכו הלאה,להבא בתור.לא מצפים שבאמת יישארו עד הסוף ויעלו רק זיכרונות..מצד שני זה מוכיח כמה החיים שלנו הם קצרים ולא ארוכים.וכמה שתמיד יהיה שאנשים יזכרו ואנשים שישכחו..

נ.ב - סליחה על שני הפוסטים הקודמים...