אני אחת שמחפשת עבודה

אני מודעת לזה שאני לא זקנה (לא שיש לי בעיה עם זה,לדעתי להיות מבוגרת זה יפה),אבל כל פעם שאני מסתכלת על התאריך הזה שאומר מתי יש לי יומולדת,ועל הגיל שלי,אני נתקפת חרדות נוראיות שאוטוטו אני כבר בת 30 ולא נשאר לי זמן.זה כמו שאומרים שאם אחרי גיל מסוים לא מתחתנים ולא עושים ילדים ולא,ולא,אז ישר חושבים על השעון הביולוגי שמתקתק.חושבים איך אפשר לזרז אותו ולמהר להספיק את הכול לפני שאחרים יתחילו להגיד לנו את זה בפנים.העניין הוא שמעולם לא הפריע לי מה דעתם של אחרים לגבי מתי צריך להתחיל וכמה,כי סך הכול לא חייבים ישר לרוץ ולמהר בחיים רק כדי להגיד עשיתי את זה ואני מרגיש/ה נפלא.כי יש כאלה שלא.

יש כאלה שפשוט אומרים לעצמם למה מיהרנו,מה היה כל כך חשוב למהר..אבל בכל פעם שאני מסתכלת על התאריך הזה,על אותו תאריך שמרגיש כמו שעון שמתקתק

תיק,תק,תיק,תק, זה מעצבן אותי כי אז אני חושבת שאני כבר לא צעירה ועוד שנייה אני אהיה מבוגרת שלא הספיקה לעשות עם החיים שלה משהו חוץ מלהסתכל על שעון..למרות שזה מגוחך לחלוטין!