אני אחת שמחפשת עבודה

יש אנשים שמכירים אנשים בצורה כזו שגם אם הם לא יגידו להם מילה הם כבר ידעו

שמשהו קרה להם.אני מכירה למשל את חברה שלי אני חושבת אולי אפילו יותר ממה שהיא

מכירה את עצמה בכל החיים שלה.אם למשל,היא משוחחת איתי במסנג'ר והיא מתחילה לכתוב לי מהר,אני כבר יכולה לדעת מה היא חושבת,למה היא מתכוונת ואיך היא מרגישה

בלי שהיא עצמה תבוא ותגיד לי ישירות או ברמיזות.אני יודעת מתי היא עצבנית,מתי היא מתרחקת ממני ומה כדאי או לא כדאי להגיד לה.את אחותי אני מן הסתם מכירה כי היא אחותי.אבל אני יודעת מתי לא טוב לה,מתי היא מרגישה רע ומתי צריך להתרחק ולתת לה מרחב.כל פעם שהיא מרגישה או הרגישה לא טוב אני עצמי התחלתי או מתחילה להרגיש 

לא טוב גם כן.לדוגמא,בטיול שהיה לה ביסודי,היא הרגישה מאוד לא טוב והייתה קצת חולה,ואני עצמי משום מה התחלתי גם להרגיש לא טוב והיה לי כאב ראש והוצאתי את כל

מה שאי פעם אכלתי באותו יום,בדיוק כמו שלה קרה.או שהיום למשל או אתמול היה לי כאב ראש באמצע היום ושהיא חזרה הביתה היא אמרה שגם לה היה כאב ראש והיא נאלצה

לקחת כדור ולשתות הרבה.אני יכולה לקרוא אנשים רק לפי ההתנהגות שלהם וכבר לדעת

עליהם דברים כאילו אני מכירה אותם שנים.בדיוק כמו שאז הלכתי לאותו ראיון אצל העו"ד המנופח ההוא,שאמר לי בבוז זה לא מתאים.איך שיצאתי משם הבנתי שטוב שהוא לא

קיבל אותי כי המזכירה שלו תופסת מקום מאוד גדול אצלו ולעבוד איתה יהיה מאוד קשה ואתגרי מידי אפילו בשבילי.אנשים אחרים לא מכירים אותי.בכל מקרה לא את האופי שאני באמת מקרינה להם.הם רואים רק את החצי ולא את השלם.לא שאני מסתירה אבל
ממה שקורה אני יכולה לדעת שלהכיר אותי לקוח וייקח להם הרבה זמן..