אני אחת שמחפשת עבודה

אם יכולתי לתאר את הטירונות שלי,בוודאי הייתי מתארת אותה ככה.קשה,מגעילה

ועם שירותים שכל הבנות נאלצו לנקות אותם אבל קצת חיפפו (אם אתם מבינים למה

אני מתכוונת) פה ושם.אני זוכרת שירד המון גשם והאוהלים שלנו כמעט עפו להם ברוח

כמו עלה נידף..ואיך הסמלת החראית הזאת במקום לבוא ולעזור לנו עמדה כמו יקה

פוץ והסתכלה עלינו בעוד אנחנו נאבקות יחד עם סמל תורן אחר מחרפים נפשנו.או אם

להיות יותר מדוייקים אז אני מחרפת את נפשי כי אחרות היו מפונקות מידי ורצו לאוהל

בטיסה בעודן יושבות וצורחות עליי ללכת לקרוא למישהו לעזרה..ולחשוב שאחרי כל

הסבל המיותר הזה הייתי בסדיר ועוד יותר סבלתי כי עשיתי שמירות אני חושבת אפילו

יותר מכולן ביחד ואני עוד לא קיטרתי כמו שהן..כי כמובן הן עשו לישכה ואני טחנתי או

יותר טחנו לי את הצורה.ושום התחנפות לסגן המנייאק (סליחה אבל מצטערת אם הוא

לא קלט עדיין את מה שניסיתי ברמיזות קשות לומר) לא הועילו..לשם לחור הזה

רציתי לחזור לקבע..חחח טוב שלא עשיתי את טעות חיי אחרת הייתי יכולה להשתגע

יותר או לעשות עריקה למשך ממ כל החיים...פווו ההקלה..