אם המשפחה שלי הייתה רכבת בטח כבר מזמן הוא היה
נאסר לשימוש ועומד במוזיאון רכבות ישראל לראווה.
ולא,לא כי היו גאים בו או משהו.פשוט כי הוא הגיע לשם ונתקע
ועכשיו אפילו גרר לא עוזר לו,אז מתוך אילוצים טכניים ישאירו אותו שם.
אם המשפחה שלי הייתה רכבת דודה שניה שלי בטח הייתה כיסא הקטר כי היא חושבת שהיא יותר טובה מכולם,יודעת את הדרך ואין צורך להעיר לה הערות.דוד שלי היה הקיטור כי הוא נותן הרצאות מפה ועד להודעה מקטר על כל דבר קטן שעושים כי זה לא לרוחו ומתלונן למה לא מקשיבים לו.דודה שלי הייתה הכרטיסן כי כשמישהו צריך לנקוב כרטיס היא לא הייתה מופיעה,ואם מישהו היה רוצה לקנות כרטיס היא הייתה קופצת על המציאה ובאה.אם משפחתי הייתה רכבת
בן דוד שלי ובת דודה שלי היו הדלק הם אף פעם לא נמצאים,
לא אכפת להם ממה שקורה מסביב העיקר שהתחת שלהם מכוסה מכל הכיוונים.סבי וסבתי היו האגזוז תמיד דואגים לכולם חוץ מעצמם העיקר שלאחרים יהיה טוב והנסיעה תהיה הכי טובה ונעימה שרק אפשר,דוד שני שלי היה המושב של הקרונות ברכבת יושב ולא עושה כלום.העיקר שידאגו לו מבלי שהוא יצטרך לנקוף אצבע! סבי וסבתי השניים היו הגלגלים סוחבים על עצמם הכל מבלי להתלונן רק שתהיה לאחרים נסיעה שקטה.
אבי היה הרכבת עצמה מנסה לעזור לכל העולם ורק את עצמו שוכח.כזה הוא היה. אם המשפחה שלי הייתה רכבת,הרכבת הייתה קורסת תחת כל הלחץ שמופעל עליה ויש יותר מידי.
בגלל זה היה צורך לקחת אותו למוזיאון כי אין בו יותר שימוש.הוא את שלו כבר עשה.
רציתם שאני אכתוב פוסט קצת אופטימי זה מה שיצא לי,זה לא הכי הכי אבל זה מה יש!