אני אחת שמחפשת עבודה

החלטתי שסתם,בא לי משקה חם,

ככה סתם,להתפנק בחורף לא חורף קר

אז החלטתי להתפנק לי בשוקו חם

חיממתי לי חלב חם ו"קצת" אבקת של שוקו מתוקה כמובן

והכנתי לי בתוך ספל חיבוקי קטן את השוקו חם

אז נכון שאת השוקו סיימתי מהר אבל היה כיף ללגום

את השוקו החם.

שיהיה לנו תמיד חםםםם ❤ 

יוצא לך לפעמים להגיד "לא הייתי אני בסיטואציה הזאת"? מתי זה קורה?
מלא פעמים בעבודה.אני מוצאת את עצמי לא יודעת איך להתנהג כשילד אחד חוטף לילד אחר משחק .. או נגיד שילד אחר מפרק לילד אחר משחק הוא בנה .. לרוב אני שואלת אותם של מי היה המשחק ראשון ועל פי זה מנסה לגשר ביניהם,או אומרת להם להגיד סליחה אחד לשני ולשחק יפה כי לדעתי לעשות אחד לשני את אותו הדבר זה לא הכי חכם ..

באילו מקומות את מרגישה שאת מגשימה את עצמך במלואך?
כשמשתפים אותי,כשמחמיאים לי,שאומרים לי שעזרתי מלא או פעלתי בצורה נכונה.שאני מרגישה יותר שייכות

שמעריכים אותי.כל הדברים שנראים כאילו קטנים אבל בעצם הם אלה שהכי מחזקים

מה הדברים שגורמים לך להרגיש הכי פחות טוב עם עצמך?
שאני נכשלת,שלא הבנתי דברים מספיק עד הסוף,שמבקרים אותי,שלא קראתי סיטוצאיות מספיק טוב ושהייתי צריכה לגשת אליהם בצורה אחרת

איזה ציון כללי את נותנת לחיים שלך "מספיק", "כמעט טוב מאוד"?
אני חושבת שהם סבבה בסך הכל.רגילים ונורמלים

מה מגדיר אותך: הגיל שלך? המין שלך? העיסוק שלך? מקום המגורים?

אני מניחה שהכל ביחד אבל אין משהו ספציפי ..מה שכן אני חושבת שמה שמגדיר אותי אולי הכי טוב

זה שאני נחמדה וטובת לב..

יוצא לך להגיד לפעמים "הייתי אדם אחר אז"? מה השתנה?

כן.התובנות.כל התפיסה שלי לגבי החיים

אם את מסתכלת על החברים הטובים שלך, מה לדעתך הם אומרים עלייך?

לא שיש לי מי יודע מה חברים אבל אני מאמינה שהם אומרים שאני בן אדם טוב.. או לפחות מקווה ..

דמייני את עצמך בתקופת חיים עתידית - מה היית כותבת על התקופה בה את נמצאת עכשיו?

שאני לומדת על עצמי לא מעט.שכל תקופה הטמיאה בי את חותמה ואת מי שאני היום.קלישאתי ..

החתול החמוד שלי שונרא הוא כבר לא כל כך חמוד..סתם,לא,הוא חמוד,הוא בן 15,צעיר בנפשו,עושה מסאזי'ם

מקצועיים לכלבה שלנו באנג'י בזמנו הפנוי (אל דאגה,יש הוכחות!) ופותח דלתות בלי היכולת לסגור אותן.

הבעיה מתחילה בזה שאני שונאת שהוא עושה את זה..אני לא יודעת למה,יש לו טבע כזה לאחרונה כל פעם

שהוא נכנס לחדר שלי הוא קופץ על הידית,יוצא החוצה,אחרי כמה דק' אפילו שניות,הוא חוזר ואז שוב יוצא וחוזר חלילה..זה מעצבן.כל פעם אני קמה סוגרת את הדלת (כי החצוף לא יודעת לסגור אחריו) והוא פותח מחדש..זה כאילו שהוא אומר לי בחתוליותו שעדיף לי להשאיר את הדלת פתוחה..קצת כמו בזוגיות,להשאיר את האופציות שלי פתוחות.או משהו כזה..כאילו מה הקטע? הרי תמיד כל בוקר אני אמצא אותו : או על המיטה שלי או על יד באנג'י אז אני לא מבינה מה הטעם בלפתוח את הדלת כל פעם..הוא חתול מאוד חמוד,שלא תטעו,אימא שלי ואני מאוד אוהבות את החתול הזה,אני בעיקר שחוזרת מהעבודה אני ישר הולכת להציק לו ולבאנג'י,ככה שהוא לא סובל חלילה מחוסר ליטופים..אני,פשוט מאוסה בקטע הזה! זה נחמד לפעם-פעמיים אבל לא לכמה וכמה..ולמה

אני כותבת את הפוסט הזה? סתם.כי אני יכולה.

בעבודה,זו שאני עובדת איתה אומרת לי שירדתי במשקל,ואת האמת,אני ממש לא מרגישה את זה.היא אומרת לי

שהיא רואה שירדתי המון ושאלה אם אני מרגישה את זה דרך הבגדים שאני לובשת.היא גם אומרת שהיא שמה לב 

שאני יותר "ישרה",שהעמידה שלי פתאום נהייתה יותר יציבה כזאת.עניתי לה שאני טיפה מרגישה את זה אבל לא

משהו דרסטי,שאולי בגלל שאני נשארת אחרונה לסגור ואני זו ששוטפת את כ-ל הגן אז אולי בגלל זה.אני מאוד רוצה אחת ולתמיד לרדת מבלי לפחד,רק שאני לא מצליחה..אני לא רוצה לגשת לרופאים או לדיאטניות כי אני חושבת שברגע שיגידו לי מה לאכול ואיך וכמה אני פשוט ארגיש מאוד מוגבלת.לא בא לי שיבנו לי תפריט ורק את זה לאכול.זה לא שאני אוכלת הרבה אבל מצד שני אני גם מנסה לאכול מאוזן מה שלא תמיד עובד..אז שהיא אומרת שירדתי,קשה לי מאוד להאמין לזה.אני ישר חושדת שאולי יש איזשהו אינטרס מאחוריי זה כי רוב הזמן שהיא הייתה מחמיאה לי בהרגשה שלי זה הרגיש שזה היה בשביל שאבוא איתה לשיעורי-קבלה שלה,ופתאום שהיא מחמיאה לי ככה סתם בשביל הפרגון אני לא יודעת איך בדיוק לקבל את זה ונהיה לי קצת קשה לקבל את המחמאות..אני מאמינה,לפחות רוצה להאמין שאם אני פשוט אקבל החלטה להוריד את המשקל שלי אני אוריד אותו בלי שאני אנסה לחשוב על זה יותר מידי.אני רק מקווה שאם אקח את ההחלטה אני אתמיד בה ולא אשבר

באמצע..