אני אחת שמחפשת עבודה

מרגישה שאני מאכזבת את עצמי אבל אני יודעת שאני לא באמת צריכה להרגיש ככה.

אולי עכשיו אני מרגישה כאילו אני לא מזיזה שום דבר כמו שעשיתי בהתחלה אבל אני באמת לא צריכה לתת

לזה מקום כי ברגע שאני אמצא אני אפסיק לחשוב ככה ואתחיל להיות שוב גאה בעצמי.

לא ניגשתי ללשכת התעסוקה כי באמת לא הרגשתי במיטבי ואני לא צריכה להרגיש רע רק כי השפעת

החליטה "לבקר" אותי,אבל משום מה אני לא מפסיקה לחשוב שאולי אני איכזבתי את עצמי שלא ניגשתי קודם,עוד שפיטרו אותי,כי יכולתי אולי להיות עכשיו עם עבודה אחרת.

מצד אחד זה יותר מידי לשפוט את עצמי ומצד שני נורא בא לי להתקדם.יש בי המון רצון.להרגיש כל פעם שאני מאכזבת את עצמי זה לא נכון.אני צריכה לחשוב שעצם זה שיש לי ניסיון ואני יודעת שאני מסוגלת להתמיד,אין סיבה שלא אמצא עוד מקום ועוד ניסיון אחר לצבור.

אגב,קונדיטוריה,היות ואני אופה לא מעט וגם קצת מחלקת פה ושם לשכנים בבניין שלנו,השכנה הציעה לי היום

למכור את המאפים שאני מכינה לקונדיטוריות ולהרוויח מזה.שאני חושבת על זה,למה לי לעשות את זה אם אני יכולה ללמוד ופשוט להרגיש יותר טוב עם עצמי אם אני עצמי אכין את המתכונים שאני אעשה..לעשות של אחרים זה סתם לדעתי גניבה ומיותר,ברגע שארצה למכור משהו אני מעדיפה שזה יהיה משהו שלי ולא של מישהו אחר.

לפעמים אני מרגישה כמו ילדה

הכל רוצה לעשות בעצמה

בועטת לכל כיוון וצועקת

אני יודעת,אני לא רוצה עזרה

אבל כשאני טועה

אני כועסת על עצמי נורא

אני יודעת שלטעות זה אנושי

אני יודעת שזה בסדר

אני כועסת על עצמי כי אני מבינה שעשיתי טעות

והמשכתי אותה

לא עצרתי לרגע לבדוק מה עשיתי לא נכון

אני מרגישה כמו ילדה

רוצה להוכיח לכולם שהיא יכולה

לא מבקשת עזרה כי היי,אני הכי מבינה

אני יודעת מה אני עושה

לא צריכה עצה

קשה לי לפעמים לבקש עזרה

יש לי אגו שמונע ממני

יש בי תחושה שאני רוצה לכבוש הכל ושיגידו לי

וואו,כל הכבוד

ללמוד מאחרים ולשאול זה טוב לא פחות

ידע זה כוח,ככה אומרים ואולי זה נכון

זה בסדר גם לשאול

רק חבל שלפעמים אני מרגישה כמו ילדה

שרק רוצה להוכיח שהיא יכולה בעצמה

האמת היא שהיום לא רציתי לגשת ללשכת התעסוקה.לא התחשק לי.חשבתי שוב ללכת ולהירשם שוב או שאולי עדיף לי פשוט להתחיל עוד פעם לחפש עצמאית מאשר סתם להמשיך להגיע לשם ואולי לדעת שכל המשרות שיציעו לי הם משרות שכבר הייתי בהן אבל בסוף מהר מאוד התחרטתי.הבנתי שזה סתם יהיה מטומטם מצידי להתחיל כל הזמן להירשם מחדש מתי שלפעמים לא יתחשק לי ושאם אמשיך ככה אני לא אגיע לכלום.

אז אחרי שעליתי על האוטובוס לדרך הלא נכונה ואחרי שעליתי על האוטובוס הנכון לדרך הנכונה הגעתי כמה דקות לפני שהייתי עלולה לאחר.שהגעתי לנציגה שאלתי אותה את השאלה שלא חשבתי שאני אשאל.-כן,כן,

שאלתי אותה לגבי קורס אפייה.היססתי לפני ששאלתי אבל ששאלתי הייתה לי תחושה קלה כזאת של מתח של אם יש או אין אפשרות כזאת.שהיא שאלה אם אני רוצה לנסות ובלי כל כך מחשבה אמרתי שכן,שאני רוצה,לשנייה אחת חשבתי אולי לחזור בי אחרי שהיא אמרה שזה יוריד לי באבטלה לא מעט אבל איפשהו ביני לבין עצמי אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות בכל זאת.לבינתיים היא נתנה לי פגישת ייעוץ עם  יועצת תעסוקתית לגבי קורסים אבל אם אכן אוכל לעשות את הקורס הזה אני אהיה מאוד מאושרת.זה ייתן לי להבין שכל מה שאני עושה זה בזכותי ובזכות לא מעט עקשנות שלי.אז יש לי כבר צעד אחד קדימה וזה מרגיש נהדר.

לא אכפת לי מה תגידו,הוא מעצבן אותי המחזור הזה.כל פעם שהוא מגיע אני מרגישה הכי כאובה שיש,

כיווצוצים קטנים כאלה שלא מרפים ממני לרגע,כאבים שאני מרגישה שאני לא יכולה לעמוד בהם.

בסדר,הוא סימן טוב לניקוי הגוף וכל העניין הזה של להביא ילדים ובלה בלה בלה אבל אני,את הכאבים

האלה,לא יכולה לספוג.כל פעם זה יותר ויותר כואב.ודווקא שניגשתי לרופא נשים על הבעיה שלי עם המחזור 

פשוט שכחתי..זאת אומרת לא שכחתי,זה לא היה לי במחשבות שלי באותו רגע.עכשיו שאני חושבת על זה אז חבל, יכולתי אולי להגיע לפתרון יותר טוב מאשר כמו עכשיו,לסבול מכאבים.

כן,אני לא אוהבת את הדבר הזה שבא כל חודש.עם או בלי התראה.יש פעמים מעטות שזה לא מציק בכלל אבל

בשאר הפעמים זה רק להתפתל ולא לחשוב על זה אחרת אני לא מצליחה בלילה אם זה מגיע לישון כמו שצריך

רק כי הכאבים גורמים לי לחוסר מנוחה.אני יודעת,אני לא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחד,אבל הייתי שמחה אם היה אפשר לדעת למה המחזור הומצא.אני מסוקרנת לדעת,על מה בדיוק אלוהים חשב,כי מה שלא יהיה זה בטח לא עליי כי הכאבים שיש לי עכשיו זה זוועה 😥