אני אחת שמחפשת עבודה

זה קשה למצוא עבודה.זה באמת לא פשוט

זה לא בגלל בררנות כמו שהייתי חושבת בהתחלה על מישהו אחר

זה לא כמו שתמיד חשבתי לעצמי : מה הבעיה שלו/ה,שתעשה פשרה אחת קטנה ודי..מה הקטע?

היום,אני מבינה שזה באמת קשה.

זה קשה.כי גם אם אני ניגשת לראיון עבודה אני צריכה לדעת שהמרחק הוא לא רחוק מידי,שקל לי להגיע לאותו מקום,

שהשעות הן שעות נורמליות שאני יכולה להגיע,שהשכר הוא שכר טוב,כזה שבעתיד אני אוכל להרשות לעצמי שכירות.

והסמכה שנתקלתי שמבקשים.אני מאוד רוצה להשיג אבל מפחדת שעד שאעשה אותה לא אמצא אם אמשיך לחכות..

מה שהופך את זה לבכלל עוד יותר קשה.

אני יכולה לעשות את כל הפשרות שבעולם בתוך הראש אבל בפרקטיקה אני יודעת שאי אפשר.

כי אני לא ניידת כמו רוב האנשים

אין לי רכב שאני יכולה להגיד לעצמי שזה יותר קל לי

יש לי רק את הנסיעות באוטובוסים

וזה ממש לא פשוט!

היו לי עד עכשיו 5 ראיונות עבודה ומחר זה ה-6 במספר.מקווה לטוב!!

אני כבר לא יודעת מה אני עושה עם עצמי.בעצם,אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

בעצם..אני מרגישה שאני קצת חוזרת אחורנית בכל מה שקשור למציאת עבודה.זאת אומרת,לא ממש אחורנית,

ברור לי שאני מאוד רוצה להשיג עבודה וברור לי שאני שוקלת כל הצעה של עבודה,וזה בסדר גמור,

אני מחפשת בטירוף וזו זכותי להיות בררנית,כי בסופו של דבר שאגיע למקום עבודה אני ארצה לדעת

שזה יהיה לטווח ארוך ולא לטווח קצר,אני רק מפחדת שהבררנות שלי תשכיח ממני את התחושה הזו של לעשות משהו שאני אוהבת ורוצה ולקבל על זה משכורת.

אני מודה,לפעמים אני חושבת לעצמי שכיף לי החופש שיש לי עכשיו אבל מיד אחר כך אני אומרת לעצמי שלצאת

לעבודה רק יקרב לי את המטרה להשיג לעצמי עצמאות אז אני ממשיכה להתקדם קדימה.

אני מתוסכלת מזה שאני רוצה לאזן את המחשבות האלה בראש שלי ולהגיד לעצמי שאוקי,תהיי בררנית אבל

אל תשכחי שעבודה את חייבת למצוא ואני מצליחה לעשות את האיזון הזה,אבל ברגע שאני מוצאת ראיון עבודה ויש משהו אחד לא טוב זה כאילו מחזיר אותי לשנייה או שתיים אחורנית ואני לא רוצה את זה.

אני אוהבת את יום שבת,

אני אוהבת את זה שיש שקט מסביב,

אני אוהבת את זה שהרחובות כמעט ריקים,למרות שפה ושם תמיד יש את אנשי הקריוקי והמנגל..

אני חושבת שיום שבת זה כבר מזמן לא עניין של חילוניים או דתיים ואפשר פשוט ליהנות מהיום.

יום שבת נהיה יום כזה שמבאס שהוא נגמר.

שהוא נגמר זה תמיד מרגיש כאילו לא עשיתי או הספקתי כלום אבל תמיד יש את התחושה הזו של הרגשה טובה.

פעם לא התחברתי ליום הזה בכלל,זה היה לי יום כזה מרגיז.אהבתי יותר את ימי חמישי ושישי.

בגלל שהם ימים של הסופ"ש אני מנסה שהם לא יעברו לי מהר.

היום איפשהו התחלתי לאהוב גם את יום שבת.

אני אוהבת לקום בוקר.התחלתי להתעורר מוקדם מאשר לישון עד מאוחר כמו שהייתי עושה פעם.

טוב,אולי בגלל התקופה הזו שלא עבדתי אחרי שהתשחררתי מהצבא וכל מה שעניין אותי זה החופש.

תמיד הייתי הולכת לישון מאוחר וקמה מאוחר.לפעמים זה היה מבאס אותי כי זה הרגיש לי

שהיום נגמר לשווא ולפעמים זה לא ביאס אותי כי לא באמת הרגשתי צורך לעשות משהו וידעתי

שכל עוד אני בחופש הזה אז מה בעצם אכפת לי.

היום אחרי שכבר אני עבדתי ועכשיו גם מחפשת זה מרגיש לי שאני חייבת למצוא משהו אחרת אני אשתגע.

אני היום יותר מעריכה את הלקום בבוקר ולא לבזבז את היום,

יותר מעריכה את זה שכשאני אצא מהעבודה,לא חשוב באיזו שעה אני אנסה תמיד למצות את היום

הכי טוב שאני יכולה ולהרגיש שוואלה,עשיתי משהו

אני מאוד גאה בעצמי

אני לא מתפשרת

אני חושבת קדימה

אני לומדת

אני יודעת שאולי לפעמים אני טועה

אבל אני חושבת לא מעט פעמים

ומנסה לקבל את ההחלטה הכי טובה

אני מאוד גאה בעצמי

אני זוכרת איך בהתחלה של החיפושים

לא רציתי ללכת לאף מקום

לא רציתי שום דבר

באתי לראיונות בחוסר חשק

לא רציתי להתקבל

עשיתי הכל כדי להמשיך ולא לעשות כלום

היום,אני הכי גאה בעצמי!

על כמה התקדמתי

על כמה עכשיו אני כן מעיזה להתקשר

כן מעיזה להגיד לעצמי : אני רוצה עבודה!

כן מחפשת את הכתובת

כן נוסעת בכל מחיר

כן מקשיבה למה שמציעים לי ולא שוללת על הסף

מקבלת החלטה לכאן או לכאן

אני לא חושבת על כמה לעשות פחות

אני חושבת על לעשות יותר

ועל זה,אני גאה בעצמי!

עשיתי דרך

אני עושה דרך

אני מוכיחה לעצמי שלוותר,להרים ידיים זה לא בא בחשבון

אני גאה בעצמי 

ואתם יודעים גם עוד מה?

על זה שכתבתי בכנות את הדברים עכשיו

מה שפעם לא הייתי מסוגלת